בתחנת מחקר החלל Hubble Space Telescope ניסו לקבוע האם הזמן הוא רציף ? מדענים צפו במספר גלקסיות במרחק של יותר מ- 4 ביליון שנות אור מכדור הארץ. חיפשו דפוסי אור אשר לא יכלו להיות אם רעיונות התיקניים של תיאוריית הקוונטום מתייחסת לזמן. בהתאם לתיאורייה זו, אי הודאות הטבעית קובעת שהזמן - על ידי כך מהירות הזמן - איננו יכול להיות מדוד בדיוק מירבי, כי הוא זורם בצורה "שוטפת ומבולבלת" על הסקלה הקוונטית. תמונות הגלקסיות הראו השתבררויות (diffraction) בקרני האור. זה מסביר שמהירות האור לא השתנתה ביותר מיחידה אחת כנגד 1021 יחידות כאשר הקרן עברה דרך החלל על מנת לחזור אל הטלסקוף. לכן, אם תיאוריית הזמנים הקוונתים נכונים, כנראה שאי אפשר יהיה למדוד את הזמן ברמת דיוק זו. ואולי עלינו לקבל שהזמן זורם ללא תקלות, בצורה רציפה.....
השאלות הבאות : האם הזמן זורם רק בכיוון אחד ? האם קיים זמן "אוניברסלי" ? שאלות אלה גם היו נושאים למחקרים רבים, אבל אני רוצה להתייחס לזמן בפן אחר - האם הזמן הוא מימד אמיתי ?
למה כאשר חיינו נוחים ושמחים ואף אנו מאושרים, הזמן "עובר" מהר, וכאשר אנחנו סובלים או לא מאושרים, נראה לנו שהוא זוחל ללא סוף ? אולי עלינו לבתייחס לזמן כחלק מהמערכת המורכבת השלמה שהיא "האדם" - היצור האנושי, על כל חלקיו.... כלומר במבט "הוליסטי".
הזמן במבט הוליסי -
ראשית יש להגדיר מה זה הוליזם (holism). מילה זו באה מיוונית "הולוס" = הכל, טוטאלי, שלם. זהו רעיון בו אי אפשר להפריד בין התכונות השונות אלא לראות את המערכת בשלמותה. אין אפשרות להסביר את המערכת על ידי הפרדה בין המרכיביה כגון פיסי, ביולוגי, כימי, סוציאלי, כלכלי, מנטלי, לשוני וכו'. המערכת בשלומתה מגדירה איך כל החלקים יתנהגו..... ופה כדאי להזכיר את ההגדרה של ההוליזם כפי שאריסטו תיצם ב- Metaphysics : "השלם הוא יותר מסיכום כל חלקיו".
ההיפך של הוליזם הוא רדוקציוניזם (reductionism). זהו מדע הרואה הסבר של מערכת מורכבת מוסברת על ידי פירוק חלקיה היסודיים. לדוגמא : תהליך ביולוגי יכול להיות מחולק לכימיה וחוקי הכימיה מוסברים על ידי חוקי הטבע, תכונות החומר והאנרגיה.
מצד שני, הוליזם ורדוקציוניזם יכולים להיות גם נקודות מבט משלימות זו את זו, ובמקרה זה לשניהם צריך לבחון כמערכת "שלמה" מעצמה.....
שורשיו של רעיון ההוליזם עתיקים למדי. ניתן למצוא דוגמאות לאורך כל ההיסטוריה האנושית, כגון בהקשרים סוציו-תרבותיים. לדוגמא " הכומר הפרוטסטנטי הצרפתי Maurice Leenhardt טבעי את הביטוי cosmomorphism על מנת להצביע על מצב סימביותי מושלם עם הסביבה שאפיינה את התרבות של השבעים המנלניזים ב- New Calidonia. לגבי השבטים האלה, פרט אחד הוא לחלוטין לא מוגדר, לא ברור וחסר קווים אופייניים עד שהוא יימצא בסביבה הטבעית החברתית והתרבותית ממנה הוא בא. לעומת זאת, בתחוום המדע, מאוחר יותר - בסוף המאה ה- 20 - ההוליזם הוביל למערכת חשיבה ונגזרותיה כגון מדעי הכאוס והמורכות. מערכות ביולוגיות, פסיכולוגיות או סוציולוגיות לעתים כה מורכבות שהתנהגותם נראית "חדשה" או "צומחת". אי אפשר להסיק מסקנה מהתחכום של המרכיבים בלבד. הביטוי "הוליזם" אם כך הוא מילת מפתח, אולי אפילו סיסמה. הוא תורם רבות להתנגדות של הפירוש/הסבר/פיענוח של ההוליזם, אשר טוען שיש סיבות של חקר ההוויה המונעות מודלים שניתנים להוכחה לתפקוד של מערכות שונות.
ניתן לפגוש את המושג "הוליזם" בתחומים שונים של מחקרים : באנטרופולוגיה, אקולוגיה, כלכלה, אך המעניין ביותר הוא בתחום הפילוסופי : כל תורה המדגישה את עיקרון של "הכל" על כל חלקיו הוא הוליזם. יש המציעים שהגדרה זאת מקורה בהיבטים לא-הוליסטים של מחנה ה"רדוקטיביזם". ולא נשכח שההוליזם שולל את הצורך בחלוקה בין תפקוד של החלקים השונים והעבודה של המערכת בשלמותה. חקר הידע וההכרה האנושית הוא העיקרון שש הפילוסופיה העכשווית. ההוליזם כתורה של ההוויה נתמך על ידי David Bohm בתיאוריה שלו על The Implicate Order - הסדר הסבוך......
בסוציולוגיה פיתחו קונצפט שההוליזם הוא מושג שהחברה איננה יותר מאשר קבוצת אינדיוידואלים, וכך לאחרונה יש מדענים הרואים את ה"הוליזם" הניגוד של ה"אינדיוידואליזם" - שתי חברות שונות. בחיים המודרנים, האדם חי בחברה אינדיוידואלית לעומת האדם ביוון העתיקה שחי בחברה "הוליסטית" כי הוא מצא זיהוי בחברה כולה. לכן הוא היה מוכן להקריב את עצמו למען החברה כי חייו ללא ה- Polis (עיר מדינה ביוון העתיקה) היו ללא ערך.
בפן התיאולוגי ההוליזם הוא האמונה שהטבע האנושי כולל איחוד של חלקים שונים כגון : גוף, נפש ורוח. זאת תפיסה שהעולם הוא חלק מ"אלוהים" אך האל אינו רק העולם, אלא גם מה שמעבר לו ..... כלומר השקפה המזהה את אלוהים עם הטבע, ראיית העולם כהשתקפות של האלוהות.
כיום ברפואה הפסיכוסומתית (מורכב מ- psyche נפש ו- some גוף), מזהים א ההוליזם כדרך אפשרית ליצור תופעה. המטרה היא ליצור מודל בו גורמים רבים - ביולוגים, פסיכולוגים, סוציאלים, קשורים זה לזה. כיום הגישה ברפואה הפסיכוסומטית קובעת שכל החלקים האלה אינם יכולים להיות מופרדים..... הפרעה באחד הרבדים תשפיע על הרובד השני. לאור האמור פה,הרפואה הקונבנציונלית מסוגלת להרשות לרפואה המשלימה לחיות לצידה. דוגמאות של גישה הוליסטית כמובן טיפולים "משלימים" או ליתר דיוק "אינטגרטיביים" כגון: איורוודה, כירופרקטיקה, הומאופתיה, רפואה סינית, עבודה עם אנרגיה (רייקי), נטורופתיה וכו'. לרוב בתיאוריות הללו יש בסיס (קטן) במדעים, אך החשוב הוא עבודה על "כוח חיים דמיוני -ה- צ'י (chi).
אז איך כל זה קשור לתחושת התסכול שלי בגלל חוסר זמן ?
בדיוק לאור כל ההסברים האלה, הזמן "זורם" ואין אפשרות לעצור בעדו..... אבל האמת היא שהתסכול התפוגג עם השנים, וכיום אני הרבה יותר רגועה ומוכנה לקבל אותו כחבר קרוב..... עם כל המגבלות והיתרונות שלו.
אני לא מוכנה יותר לקשור את הזמן לצורך פיזי במשהו - כגון רווח.
עבורי אם כן הזמן הוא מדיד - 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 52 שבועות בשנה, וכו'...... ומתוך כלל הפעילויות המבוצעות בתווחי זמן אלה, צריך לקחת בחשבון עבודה למען פרנסה, שינה, אוכל, משחק, שחרור, משפחה, חברים וגם עבודה למען הנשמה..... הזמן הוא הנכס החשוב ביותר כי הוא נדיר, יקר מציאות ומצוי בצמצום.....
אז זרקתי את התסכול..... וחיה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 52 שבועות בשנה, וכל השנה, שוב מההתחלה.
יופי של סקירה מהיבטים שונים על נושא הזמן, עם התייחסות מנקודת מבט אישית משלך, שמשאירה תחושה שאת משתמשת בזמן ככלי למילוי תכנים מסוגים שונים.
השבמחקתודה על מאמר מרשים!
לויה.
תודה רבה עבור הפירגון ושמחה שהמאמר שהוא מעין הצצה "בתוכי" מצא חן בעיניך.
השבמחקמתוך המאמר, אני מקווה גם שלא נוצר רושם שאני "ממלא את הזמן" אלא חיה את הזמן, וזהו הבדל תהומי..... אני רוצה ועושה את הכל על מנת לחיות את הזמן.
חיבוק גדול
שלי