צבעים – השפעתם בחיי היומיום (המשך וסוף)

הילות – צבעי ההילות

לכל דבר – חי או דומם - בטבע יש הילה. האנרגיה שאנו מקרינים נקראת בפי הכלל הילה אנושית. ההילה הזאת משתנה בכל רגע בחיינו. ההילה בנויה מ- 7 רבדים, ומאופיינת על ידי 7 קבוצות צבעים (כחולים, חומים, ירוקים, אפורים, פסטלים, סגולים, אדומים, בהירים/צהובים).

כל קבוצה מאפיינת פן שונה שלנו, והצבע מאפיין את המצב בו נמצא האדם בזמן נתון.

הגוף שלנו מוקף גם מ- 7 הרבדים של ההילה מתייחסים לאפיונים הבאים הם :

· מצביע על המצב הפיזי והבריאות של הגוף הפיזי (כ- "2)
· מצביע על המצב האמוציונלי והכבוד העצמי ("2-4)
· מצביע על החשיבה הרציונלית והתהליכים המחשבתיים ("4-8)
· מצביע על יחסי הגומלין בין העולם הפיזי והעולם הרוחני ("8-12)
· מצביע על הרצון האלוהי ("12-24)
· מצביע על האהבה האלוהית ("24-36)
· מצביע על החשיבה האלוהית ("36-48)

כולנו כבר חווינו בחיינו את התחושה "המוזרה" שכאשר אדם מסוים נכנס לחדר האווירה משתנה.... ישנן אנרגיות שונות.... (טובות, מתוחות, וכו'). זהו הביטוי של התדר של השדה האלקטרו-מגנטי סביב האדם המסוים ויחסי הגומלים שלו עם שאר השדות האלקטרו-מגנטיים.

השוואה בין "עץ החיים" ועולם הצ'קרות

להלן דגם "עץ חיים" המראה את הרבדים השונים שלו מתורגמים לצבעים (הצבעים מתאימים לצבעים המיוחסים לצ'קרות השונות) :

עץ החיים מורכב משלושה עמודים :

העמוד השמאלי נקרא – עמוד הגבורה או "עמוד שחור" . הוא המייצג את הצד הפסיבי, הנקבי של האדם. הוא כולל 3 ספירות (מלמעלה למטה) – בינה, גבורה, הוד. PINGALA – מהווה הצורה בה אנו פועלים

העמוד הימני נקרא – עמוד החסד או "עמוד הכסף". הוא המייצג את הצד האקטיבי, הזכרי של האדם. הוא כולל 3 ספירות (מלמעלה למטה) – חוכמה, חסד, נצח. IDA - - מהווה הצורה בה אנו משתמשים בכוח שלנו

העמוד המרכזי נקרא – עמוד האיזון או "עמוד המודעות". הוא מייצג את האיזון בין הצד הנקבי והצד הזכרי. הוא כולל 4 ספירות (מלמעלה למטה) – כתר, תפארת, יסוד, מלכות. SHUSHUMNA.

האנרגיה של IDA ו- PINGALA זורמת כנחש הנכרך סביב ל- SHUSHUMNA (סצך של הרפואה...), ותוך הזרמת האנרגיה, נוגעים בכל פעם בצ'קרה.

הקבלה מכירה ב- 4 עולמות המאגדים בתוכם עשר הספירות.

כל עולם משוייך לאלמנט ונשווה גם למיקומו במבנה בית המקדש (של שלמה המלך) :

אצילות - (במבנה בית המקדש מושב החסד) - מהותו עולם הנביעה (כארכיטיפ) ובמודעות היא המודעות "האלואית". האלמנט הוא : א ש. הספירות הן 1. כתר, 2. חוכמה, 3. בינה (הקבלה של צ'קרת הכתר, צ'קרת העין השלישית)

בריאה - (במבנה בית המקדש קודש הקודשים) - מהותו עולם היצירה/הבריאה, ובמודעות היא המודעות ארכי-מלאכית. האלמנט הוא : מ י ם. הספירות הן 4. חסד, 5. גבורה, 6. תפראת (הקבלה לצ'קרת הלב וצ'קרת מקלעת השמש).

יצירה - (במבנה בית המקדש המקום הקדוש) - מהותו עולם ההתהוות, ובמודעות היא המודעות המלאכית. האלמנט הוא : א ו ו י ר. הספירות הן 7. נצח, 8. הוד, 9. יסוד (הקבלה לצ'קרת המין)

עשייה - (במבנה בית המקדש החצר החיצונית) - מהותו עולם החומר/הפעילות, ובמודעות מודעות יסודית. האלמנט הוא : א ד מ ה. הספירה היחוידה היא 10. מלכות (הקבלה לצ'קרת הבסיס/השורש)

אם נתייחס עוד שניה לצורות הגיאומטריות, נראה שאפשר לחלק את עץ החיים לשלושה משולשים. למה משולש ? כי זו הצורה הגיאומטרית הראשונה ויציבה ביותר, לכן הקבצות משולשי אנרגיה גם יציבים ביותר ומשרים כוח רב.

המשולש הקבלי הבסיסי הוא המשולש הנשגב או "משולש הכתר, החוכמה והבינה". כל תחום/עולם אחר יכול להשתקף במשולש הראשון.

המשולש הראשון הוא המשולש הנשגב או משולש האלוהי. על "עץ" המכיל את 4 העולמות, זהו העולם הארכיטיפי (אב-טיפוס). הוא גם נקרא המשולש האינטילקטואלי, ביטוי המתאים יותר ל"עץ פסיכולוגי", הרי הוא המיקרוקוסמוס ב"יצירה".

איך המשולשים האחרים משתקפים במשולש הראשון :
המשולש השני (או המשולש האמצעי) מכיל את חסד, גבורה, תפארת. הוא נקרא "המשולש הרוחני". הוא מיצג את המיקרוקוסמוס של האנושות, המשולש של האינדיווידואליות. כאשר המיקרוסמוס שקול ב"יצירה", זהו המשולש של המוסר או האתיקה.

המשולש השלישי והנמוך מכיל נצח, הוד, יסוד. זהו המשולש האסטרלי. הוא מייצג את מיקרוסמוס של האדם, זהו משולש האישיות. כאשר המקרוסמוס שקול ב"יצירה" זהו המשולש החמרי.

מה מייצגות הצ'קרות ?

צ'קרה הראשונה הבסיס/השורש (צ'קרת האומץ – צבע אדום – צבע משלים: כחול). מקומה בבסיס עמוד השדרה. אחראית על בריאות הגוף הפיזי, הכליות, ומערכת הדם. **נושאים עיקריים: החיבור שלנו אל החיים ואל האדמה, ריאות, קיום, הישרדות, חיבור אל השבט האנושי ואל השורשים האישיים שלנו, שמירה על בריאות כדור הארץ.

צ'קרה שנייה – צ'קרת והרגש (צבע כתום – צבע משלים : אינדיגו).
צבע "ההזדמנות". מקומה בנקודת האמצע בין הטבור לבסיס עמוד השדרה. אחראית על מערכת המין והרבייה. **נושאים עיקריים: מין, רגש, ילד פנימי, היצר, יצירתיות, ומערכות יחסים.

צ'קרת הטבור: צ'קרה משנית – צבע: דבש, זהב.
מקומה בטבור. אחראית להזנת הגוף וכל המערכת האנרגטית באנרגיה חיונית. **נושאים עיקריים: הזנה, קבלה, והגשמה עצמית. התמרת אנרגיה לחומר.

צ'קרה שלישית – צ'קרת מקלעת השמש (צבע צהוב , צבע משלים : סגול)
הרצון והעוצמה. צבע ה"אינטלקט". מקומה במקלעת השמש. אחראית על מערכת העיכול. **נושאים עיקריים: עוצמה, אגו, רצון פנימי, כוח, ויתור, נוכחות עצמית. מכילה רגשות עזים כגון: כעס, זעם, ייאוש, שמחה…

צ'קרה רביעית – צ'קרת הלב - צבע ירוק/ורוד, צבע משלים : מגנטה . צבע "האיזון". מקומה במרכז החזה, מעט מעל ללב הפיזי. אחראית על מערכת החיסון והלב. נמצאת במרכז המערכת האנרגטית שלנו. כשהיא בריאה ומאוזנת – ניתן לרפא ולאזן דרכה את שאר המערכת האנרגטית שלנו. **נושאים עיקריים: התמסרות לאהבה, אהבה לכל סוגיה.

צ'קרה חמישית – צ'קרת הגרון (צבע כחול - צבע משלים : אדום)
צבע "האימון". מקומה במרכז הגרון, באזור בלוטת התריס. אחראית על הגרון, בלוטת התריס, בלוטת המגן ומערכת הדיבור והשמיעה. **נושאים עיקריים: ביטוי עצמי, צליל, הקשבה, מערכת האמונות שלנו. כשהיא מאוזנת – מבטאת דרכה את הרצון האלוהי.

צ'קרה שישית – צ'קרת העין השלישית – צבע סגול (אינדיגו) – צבע משלים : כתום. צבע "תחושה/תפיסה". מקומה במצח, בין הגבות. אחראית על הראיה, מערכת העצבים והמערכת האנדוקרינית. **נושאים עיקריים: התפיסה שלנו את המציאות, חישה על-חושית (אינטואיציה), מחשבות ודפוסי אמונה.

צ'קרה שביעית – צ'קרת הכתר - צבע לבן, כסף, זהב. צבע משלים : צהוב
צבע "שלום/שלווה" : לבן, כסף, זהב. מקומה מעט מעל קודקוד הראש. אחראית על המוח, בלוטות המוח ועל כל הגוף. **נושאים עיקריים: תפיסת המציאות שמעבר. חבור אל היקום, האלוהות, ואל העצמי הגבוה. חיבור להדרכה גבוהה.

צבעים – השפעתם בחיי היומיום


1. הקדמה

לכל גוף יש "מעטפה" של אנרגיה אלקטרומגנטית המשדרת גלים באורכים שונים. גלים אלה – או ליתר דיוק - תדרים אלה תואמים תדרים של צליל (קול), אור או צבע. אם כן לכל צבע תדר שונה, תדר זה "משדר" גלים אשר להם השפעות שונות על הגוף.
ניקח את צבעי הקשת – הם סה"כ 7 צבעים המהווים "סמל" - קשת

ידוע שבמאה ה- 17, Isaac Newton הראה איך קרן אור יכולה להתחלק ל- 7 צבעים (קשת) כאשר היא מוקרנת דרך מנסרה (prism). כך שבעיקרון, טווח צבעי הקשת שאנו רואים סביבנו הם פנים שונות של אור לבן. לכל צבע אפיון משלו, שמספק את המפתח להאצת התכונות האנרגטיות שלו. אם כך בסופו של דבר, כאשר עובדים עם צבע משמעות הדבר לעבוד עם אור לבן. בפיזיקה הצבעים נמדדים ברטטים/תדרים (vibration/wavelength) ולכן נראה הגיוני שלכל צבע יש תכונות וסגולות שונות.

אם כך, לכל צבע יש תכונות חיוביות ותכונות שליליות, ולכן חשוב להשתמש בצבעים השונים ככלים לריפוי בהתאם לצורך ובזמן ממוקד בלבד.

אטימולוגיה של המילה "symbol" - הצבע מהווה סמל – בלעז "symbol". ("sym" – מהיוונית symbolon – "ביחד") ומהמילה "bole" "לזרוק", הכוונה "לזרוק ביחד" הווה אומר "סימן", "כרטיס", "חוזה" או "סמל".

מהו סמל ? (symbol) - סמל במובן הבסיסי הוא "מטבע לשון" עבור קונצפט, כמות, רעיון, חפץ, מושג, איכות, צבע וכו'. כל אלה סימבולים (סמלים) שטבעם או הצגתם הם מכשיר, כלי או מוצר המייצגים מושגים אלה והם בעלי הסבר סמלי.

לדוגמא : שפה - מכילה סמלים שמיעתיים המייצגים מושגים סמליים – מלים – וכאשר הם מסודרים בסדר מסוים (משפט) הם גורמים לנו להבין את משמעותם.

סמל יכול להיות דבר מוחשי אשר צורתו מזכירה - באופן טבעי או באופן מקובל – את מה שרוצים שהוא (הסמל) ייצג.

לדוגמא : הצלב הוא הסמל של הנצרות, והשרביט הוא הסמל המלכות או של הרוח המלכותית.

סמל יכול להיות גם תמונה (למשל איקונה) או חלק ממנה, דוגמה של בד (סקוטי) דפוס או צבע (למשל אדום מייצב קומוניזם). ענף זית על המגן יכול לייצג את השלום, ההילה סביב ראש של אדם, מרמז לנו שהוא "קדוש".

תורת שלטי הגיבורים, או המגנים heraldry – blazon - גם בתקופת האבירים, השתמשו בשלטי הגיבורים או המגינים כסמלים :

צבעים ומתכות :
פז או זהב – נדיבות
כסף, לבן או מוכסף – שלום ויושר
שחור – יציבות, נאמנות, לעיתים אבל
תכלת או כחול – אמונים ואמת
שני או אדום – אומץ, גבורה, כוח סבל, עוז-רוח
ירוק – תקווה, שמחה ועיתים נאמנות באהבה
ארגמן או סגול – צבע מלכותי, שליטה וצדק


צבעים כסמל - על פי מסורות שונות, צבעים יכולים להוות סמלים במצבי חיים שונים :

לדוגמא : אדום יכול להיות סמל של גירוי, אנרגיה, מהירות, תשוקה, סכנה, אש, דם, מלחמה, אלימות, תקיפה, אהבה וכו'.
בסין אדום הוא סימן לטקסיות ומזל, משתמשים הרבה בצבע זה באירועים שונים (מחתונות ועד ללוויות).
בהודו, מייצג טוהר (משתמשים בצבע זה לקישוטי החתונה) . בתרבויות מזרח הרחוק, אדום משולב עם לבן, מסמל שמחה..... או מסמל "עצור" – יש סכנה – ברמזור הקרוב.

סמל נוסף – המנדלה - מהי מנדלה ? פירוש המילה "מנדלה" בשפה הודית עתיקה (סנסקריט) "עיגול", אך זאת צורה הרבה יותר סבוכה מסתם צורה. זהו ציור עגול שניתן להשתמש בו למדיטציה או לתצפית על הדרך האישית לפיתוח רוחני. שפת המנדלה סימבולית. הצבעים והתמונות ישקפו את האישיות שלך.

המנדלה בטבע : מבנה עגול עם מרכז (לב) כפי שזה בא לידי ביטוי בכל עולמנו. מבנה זה משתקף מהמיקרו אל המקרו בעולם כפי שהוא ידוע לנו. מבנה זה נמצא בטבע בביולוגיה, בגיאולוגיה, בכימיה, בפיזיקה וגם באסטרונומיה.

על הכוכב שלנו – כדור הארץ – כל דבר חי עשוי מתאים, וכל תא מכיל גרעין, והכל מתבטא בעיגולים עם מרכזים. קריסטלים אשר יוצרים קרח, סלעים, הרים עשויים מאטומים. כל אטום הוא מנדלה.

בגלקסיה "שביל החלב" נמצאת מערכת השמש ובמערכת השמש ישנו כדור הארץ. כל אחד מהם הוא מנדלה אשר חלק ממנדלה גדולה יותר. פרחים, טבעות בגזעי העצים, שריון השבלול כל אלה עשויים באותה תבנית.

בכל מקום אשר בו מרכז המקרין החוצה, נמצאת שלמות – הווה אומר מנדלה.

המנדלה מייצגת הדיאגרמה הקוסמית אשר מזכירה לנו את יחסי הגומלין שלנו אל ה"אין-סוף", העולם אשר הרבה מעבר לגוף או למחשבה שלנו...

היא מייצגת מצב האדם ברגע נתון, ונותנת לתחושות הפנימיות להדריך אותנו בהכנת המנדלה האישית.

2. הצבעים בחיי היום-יום

ניקח את צבעי הקשת שאנו מכירים, ואלה הצבעים העיקריים. השפעותיהם על חיי היום-יומיים שלנו :

אדום – יחמם מקומות קרים, על מנת לשכך את הכאב. אדום חזק לטיפול במחלות זרימת דם. יעזור גם נגד דיכאון. לא לשימוש לאנשים עם לחץ דם גבוה או חרדות. אם אתה חשוף אל קרניים אדומות זמן רב מדי, אתה יכול להפוך לא שקט ואגרסיבי. אם אתה איש מכירות – לא ללבוש בגדים אדומים ! במקומות עבודה – כדאי לשים שטיחים או אפילו לצבוע קיר באדום- ימשוך כסף...

כתום – משתמשים בצבע זה על מנת לחזק את מערכת החיסונית, הפעילות המינית, לעזרה במחלות הקשורות לעיכול, בית החזה ומחלות כליות. הצבע הכתום מחמם בצורה עדינה גם אם משתמשים בו בצורה קלה, שמחת חיים וחיוניות. כמו האדום, הוא לא מתאים לאנשים עצבניים או שיש להם נטייה להיות לא שקטים.

צהוב – צבע האינטלקט ומשתמשים בו לגירוי מנטאלי, יעזור לחשוב מהר יותר. (תמרורים המכילים את הצבע הצהוב למשל) . לא להשתמש בצבע זה זמן רב מדי, מאחר והוא מאוד מגרה ויכול לגרום לתשישות ולדיכאון.

ירוק – צבע הריפוי (שימוש בבתי חולים למשל, בחדרי ניתוח) . זהו צבע שיאזן את הרגשות והביא את האדם לתחושת רוגע. זהו צבע מצוין לגירוי גדילה, לכן עוזר לעצם שבורה – צמיחה מחדש של תאים למיניהם.

כחול – צבע האמת, הרוגע, הרמוניה, עוזר לרפא ולהרגיע את המחשבות. צבע טוב לקירור, הרגעה, בניה מחדש ושמירה. הצבע הכחול יעזור במצבים של חום, יעצור דימום, ונגד גירויים עצביים. מצוין עבור כוויות. זהו גם צבע של התקשורת. (עובר מצוין בטלויזיה – עניבה וחליפה כחולה) כחול הוא התדר של הנשמה שלנו. רוב הנביאים קשורים לצבע הכחול, - גם בתרבויות אחרות, כמו למשל Hopi אשר מבטיח את החזרה של ה- Kachina (נשמה הכחולה של שבט אינדיאני באמריקה הצפונית).

סגול – זהו צבע שיחבר אותך עם הרוחניות שלנו. צבע זע מצוין עבור בעיות מנטאליות ובעיות במערכת העצבים. מאוד עוזר במקרים של שיגרון (rheumatism ) ומחלת הנפילה (epilepsy). עוזר לשכך כאבים, עובד על רובד הרקמות העמוקות, ועצמות.

באופן טבעי, אנחנו נמשכים לצבעים שיוצרים עבורנו את האיזון שאנו זקוקים לו בחיי היום-יום.

3. אנרגיית הצבעים ושיטות ריפוי שונות

בשיטות ריפוי בצבעים השונות, אנו מתייחסים ל- 7 הצבעים שאנו – כבני אדם - יכולים לקלוט את התדר שלהם. כל צבע מיוחס לצ'קרה מסוימת – מתוך השבע הראשיות (בגוף שלנו ישנם כ- 500 צ'קרות).

השיטות החשובות לריפוי בצבעים הן :
· מדיטציית צבעים
· הקרנת צבע דרך זכוכיות, בעזרת פילטרים
· אור או מנורות צבעוניות
· חיזוי (visualization) של הצבע
· שמנים צבעוניים עם תכונות מיוחדות לכל מטופל
· בחירה אינטואיטיבית של הצבע לריפוי.

קיימות גם שיטות הילינג שונות המשתמשות בצבעים :
1. מים – קרני שמש – קריסטלים צבעוניים – או זכוכיות צבעוניות במים, חשופים לשמש. קרני השמש יכנסו
דרכם ויטעינו אותם באנרגיות מיוחדת. הקרניים חודרות דרך spectrum ומשאירות את הצבעים ברמת איכות גבוהה.
2. נשימה – בעזרת דמיון מודרך
3. הדמיה - דמה לעצמך שאתה טובל באמבט צבעוני, וראה איזה צבע הוא הדומיננטי
4. צבע והסביבה – בחירת צבע מתאים לסביבה בה אנו חיים (חדרי שינה, משרד וכו')
5. צבע והאוכל - אכילת פרות או ירקות או שתייה בצבעים מסוימים לאיזון האנרגיות
6. ביגוד – מה אנו לובשים ?
7. פענוח חלומות "צבעוניים" – זהו פרק חשוב וארוך, ונשאיר אותו לפעם אחרת.

לא ניכנס עמוק מדי לגבי החלומות, אבל אם נשים לב לחלום ה"צבעוני", נוכל לנסות לזכור את הצבע על מנת לפענח אותו.

לדוגמא :
אנו מבחינים בצבע כחול –
השאלות שתוכלו לשאול את עצמכם : האם יש משהו בחייך הגורמים לך להיות מוטרד או עצבני ? האם היית מדוכא לאחרונה ? האם אתה חווה לאחרונה התעוררות רוחנית ? האם אתה מתקשה בביטוי (תקשורת) מילולית או רגשית ?

לבן – זהו צבע בדרך כלל המצביע על אמת וטוהר. יכול להיות שהתת-מודע שלכם מנסה להצביע על אמת של מצב מסוים. זהו גם צבע של "שלם" ושל תום.
השאלות שתוכלו לשאול את עצמכם : האם אתה נדחף לראות את האמת ? האם אתה מקבל מסר של התחלה חדשה בחייך ?

המשך יבוא.....

מהורות לסבתאות

כמה קשה לעבור ממצב של הורות למצב של סבתאות ?


יש תקופות בחיים שחולפות – לעתים מהר מדי, אך עדיין אין אנו מוכנים לאתגרים החדשים שמוצבים בפנינו.

להלן מסמך שכתבתי בעקבות בקשת סניף נשות ויצ"ו עבור סדנת אימון לקבוצת "בוגרים" שפתאום, באמצע החיים עוברים מהורות לסבתאות. אינני מצרפת את התרגילים שמיועדים לתרגל את הסדנא, אך נראה לי שהמאמר עצמו חשוב לקריאה, בכל הגילים.

אז מה עושים ? הנה כמה הרהורים ופתרונות :

1. הגדרת הסבתאות - טיב היחסים, תיאום ציפיות, התייחסות והערכה, חוכמת סבא/סבתא, השלמה ביחסים
2. הגורמים המשפיעים על הקשר בין סבים ונכדים, אתגרים ושאלות
3. משמעות הסבתאות
4. סבתאות ביהדות ובהיסטוריה
5. משמעות סבתאות בחברה
6. איך להנות מהנכדים מבלי להפוך להורים
7. קונפליקטים אפשריים מצד הורים
8. סיכום

1. הגדרת הסבתאות - טיב היחסים, תיאום ציפיות, התייחסות והערכה, חוכמת סבא/סבתא, השלמה ביחסים

המילים סבא וסבתא מדיפות ניחוחות רחוקים, זיכרונות, חלומות, תקוות לתיקון. כל אלו תלויים בתרבות, ביחסים בין הדורות, ובמשמעות שמייחסים להם. בהתחשב בכך שהיום אנחנו עשויים למצוא את עצמנו סבא או סבתא במשך חלק ניכר משנות חיינו, אילו חיים אפשר לצקת בסבאות ובסבתאות ? מה המשמעות של הקשר עם סבים וסבתות, עבור הנכדים? מה משמעותה עבור סבא-סבתא ? מה תורמת סבאות ? ומה חסר כשאינה ? מהו קשר טוב עם נכדים ? איך לשמור על קשר טוב עם הורי-הנכדים וגם עם הנכדים, כאשר הדעות חלוקות ? ואיך כשהורי-הנכדים מסוכסכים ביניהם או גרושים?

2. הגורמים המשפיעים על הקשר בין סבים ונכדים, אתגרים ושאלות

יחסים - נתחיל מכך שהסבתאות משתנה בהתייחס לגיל, הן של הסבים וזו של הנכדים – סבתאות לתינוקות אינה דומה לזו של ילדים או מתבגרים, וסבתאות בגילאי 50 אינה דומה לזו שבגילאים גבוהים יותר.

בינקותם, הנכדים נהנים מקשר פיזי וחושי עם הסבים, בתנאי שמצבם מאפשר להם זאת. אל פער הגילאי מצטרף לעתים גם מרחק גיאוגרפי ניכר, המכרסם בכמות ובאיכות הקשר. יכולות להיות גם בעיות נוספות :

אצל ילדים בעלי רגישות חושית, שאינם סובלים מגע ונשיקות, סבא-סבתא עלולים לפרש זאת כדחייה ולהיפגע. הם זקוקים להסבר מההורים או מאנשי מקצוע על המגע הנכון לנכדיהם.
מקרה אחר – נכד שובב שנמצא כל הזמן בתנועה, מול סבא-סבתא מוגבלים-משהו.
עם התבגרות הנכדים, בהגיעם לגיל שבע-שמונה, חיי חברה מתחילים להיות חשובים להתפתחותם הנפשית והחברתית, והם מתחילים להתרחק. או-אז יש להגדיר מחדש את היחסים, ומצד סבא-סבתא מתבקשת גמישות. לעתים הם מתקשים לקבל את הנפרדות הנוצרת בינם לבין נכדיהם וזקוקים להדרכה.

בגילאי העשרה, שלב בו מציבים ההורים משימות התפתחותיות אחראיות יותר לילדיהם המתבגרים, קורה שבני הנוער מנסים להתחמק, ושבים להתרפק בבית סבא-סבתא... במצב עדין זה, על סבא-סבתא לטפל בזהירות וברגישות, כדי לא לפגוע בסמכות ההורים, ומאידך לא לפגום באמון ובקשר החם שנרקם בינם לנכדים.

להתבגרותם של סבא-סבתא מהבחינה הפיזית או המנטלית יש השפעה ניכרת על הקשר בינם לנכדיהם. הנכדים הבוגרים מתרחקים, ועסוקים בבניית חייהם העצמאיים, ופחות פנויים לבית הולדתם ולבני משפחתם. זאת, בעוד הסבים חווים אובדנים בכישוריהם הפיזיים והמנטליים, חשים בדידות, ועשויים להיות נזקקים ותלותיים יותר.

קינאה - קינאה היא רגש טבעי המתקיים באדם ובמשפחה, כמו קינאה בין ילדים על תשומת-לב הוריהם או על יכולות ותכונות מסוימות, ששבה וצפה כשההורים הופכים לסבא-סבתא. יכולה להיות קינאה בין ההורים החדשים (מי מקבל יותר מתנות מסבא וסבתא, הילדים שלי או של אחותי? למי עוזרים יותר?), או בין הנכדים עצמם על תשומת הלב של סבא-סבתא. כדאי במקרים אלה להתייעץ עם ההורים, כיצד היו רוצים להיעזר בסבים.

יכולה גם להיות קינאה של ההורים בילדיהם - הנכדים. ההורים חווים במשהו את ילדותם דרך ילדיהם, והיחס הרך שילדיהם זוכים לו מצד הוריהם עשוי לעורר רגשות ישנים של כמיהה לאותו אופן התייחסות מצד ההורים (עד כמה שלא נעים להודות...). גם הסבים והסבתות מכל הצדדים עשויים לקנא זה בזה על תשומת לב הנכדים, ולבסוף – יכולה להיות קינאה של סבא-סבתא בילדיהם – על הזוגיות התומכת, שאצלם אולי חסרה בהיותם בסיטואציה דומה, ובחיים המלאים במשפחה הצעירה, לעומת חייהם שלהם המתרוקנים...

יחסי סבים-נכדים עם צורות ומגוון המשפחות החדשות - גירושים המקובלים כל-כך בימינו, משפיעים גם הם על טיב הקשר בין הנכדים לסבא-סבתא. במקרה של פירוק המסגרת המשפחתית, כשעולמו של הילד מתערער, במיוחד אז, יכול הקשר עם הסבים וסבתות להוות עוגן יציב ובטוח עבור הילדים. אולם דווקא אז, עם התפלגות המשפחה, עלולים להיווצר קרעים בין הורים לבין סבים, בכל צד ובין שני הצדדים. במקרים האלו, תמיד מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע מהתחום המשפחתי או הגישור.

בפרק ב' – נישואים שניים - משפחת ההורים-ילדים מתרחבת, ועל הורים-הסבים לקבל את בני-בנות-זוג החדשים של בניהם-בנותיהם, ההורים ואת ילדיהם, המצטרפים לאותו עץ משפחה. לילדים החדשים המצטרפים למשפחה, מעמד שונה מזה של הנכדים הביולוגיים בדרך-כלל, וגם כאן יכולה להופיע קינאה. למשפחה יכולים גם להיוולד נכדים חדשים שהם תוצר הזוגיות החדשה, ונוצרים כמה מעמדות שונים.

זוג חד-מיני או הורים בעלי נטייה חד-מינית, המולידים ביחד תוך הסכמה ילד, כאשר ההורים חיים בנפרד עם או בלי (?) בני-זוגם החד-מיניים. מה אז ? מהי יכולת הקבלה של הוריהם את סבתאותם לנכדים במשפחה אחרת זו ? האם יהיו גאים בנכדים ? יתביישו ? האם ישדרו לנכדיהם קבלה או ביקורת על בחירת דרך החיים של הוריהם ?

במקרה שאחד ההורים נפטר או איננו - תפקיד הסבים-סבתות משתנה, ויכול להיות שיהיה קרוב ומעורב יותר או מורחק. יש מקרים שהקשר עם הסבים והסבתות מהצד של מי שנפטר נעלם ונמחק.

ילדים מאומצים - ומה עם סבים לילדים מאומצים ? איך הם מתייחסים אליהם ? האם אין העדפה ברורה לנכדיהם הביולוגיים ? ואם אין כאלו, האם סבא-סבתא מסוגלים לאמץ לחיקם נכדים שאינם בשרם ודמם?

הריון מקרי - כשמתרחש הריון בלי זוגיות (מגבר נשוי או לא), האב עשוי להתנתק וכך אף הוריו, ונותר נכד שלא מוכר על ידי משפחתו מצד אביו. ייתכן גם מצב הפוך, בו הורי האב הנוטש מעוניינים בנכד אבל אמו מסרבת לאפשר קשר.

הפרייה חוץ-גופית - עלולה אף היא לא להתקבל אצל הורי האם, וגם כאן יוותר הנכד בלעדיהם, וגם אם ייווצר קשר, סבא-סבתא עשויים "לפמפם" מסרים של ביקורת.

3. משמעות הסבתאות

משמעותה של הסבתאות – תלוייה בהתייחסות של כל הצדדים
המשמעות של להיות סבא וסבתא, תלויה במשמעות שהם נותנים לתפקיד זה ובמשמעות שההורים הצעירים נותנים לתפקיד. המשמעות בד"כ נמצאת בהתאמה ליחסים שבין הסבים לילדיהם ההורים. כמה קירבה ? וכמה מרחק ? מה מייצר סבתאות קרובה ומעורבת (החל משמחת התחדשות, המשכיות, קשר נעים ונינוח עם ההורים הצעירים, מחוייבות, ועד בדידות וריקנות, יחסים זוגיים דלים, היענות לסחטנות מצד דור הבנים מחשש לנתק) ? מה גורם לריחוק ?

בני אדם זקוקים לתחושת שייכות והשפעה, ועם התואר החדש של סבא-סבתא, נולד מרחב-קשר חדש לבנותן בו. כיצד, אם כן, נבנה התפקיד ? מי מגדיר אותו ? כיצד משפיעים יחסי הסבים-הורים על אופי התפקיד ? מהי השפעתו על אותם יחסי סבים-הורים ? האם הוא ניתן ? מתקבל ? או נבנה ? מה ההבדל בין מעורבות התערבות? כמה נרתמים לטיפול בנכדי ם? או כמה מגוייסים אליו ? כמה מרצון ? וכמה בכפייה ?

כמה קירבה ? וכמה מרחק ? מה מייצר סבתאות קרובה ומעורבת (החל משמחת התחדשות, המשכיות, קשר נעים ונינוח עם ההורים הצעירים, מחוייבות, ועד בדידות וריקנות, יחסים זוגיים דלים, היענות לסחטנות מצד דור הבנים מחשש לנתק) ? מה גורם לריחוק ?

המשמעות של התפקיד, חשוב לציין, לא תלויה רק בסבא-סבתא, היא תלויה בפירוש ובציפיות של שני דורות המבוגרים הסובבים את הילד: סבא-סבתא וגם ההורים. לעתים קיים בלבול אצל דור ההורים והסבים לגבי ציפיותיהם מסבא-סבתא, והסתירה יכולה להתחיל מהפירוש השונה שנותנים ההורים או הורי-ההורים לתפקיד הזה. הילדים והנכדים יכולים לצפות לפינוק הנכדים, לעזרה להורים ברמה הכלכלית, התפקודית והרגשית. וגם לסבאים יכולות להיות ציפיות: להנאה, להשפעה, להערכה ולהתחשבות בגילם ובניסיון החיים והחוכמה שצברו, וגם לגבי הדרישות שעלולות שלא להיות בהתאמה ליכולותיהם.

כשהציפיות אינן מתואמות, עלולים להיווצר קונפליקטים בין הסבים והסבתות לבין ילדיהם ונכדיהם, בין ההורים לבין עצמם, בין הסבא והסבתא לבין עצמם ובין ההורים לבין ילדיהם : כמה ובמה להיות מעורבים ? כמה ובמה להתערב ? והאם בכלל ? לחנך ? לפנק ? כמה מתי ומה לתת ?

בין בני דור הסבא-סבתא יש כאלו שמחזיקים בעיני רוחם דמות סבית מארצם הרחוקה מן המאה שעברה, ומתוך געגועים, מנסים ללבוש את דמותה, גם כשאינה מתאימה לזמנים המודרניים או לתפיסת העולם של הבנים. אצל חלקם, נעדרה לחלוטין דמות סבתאית כלשהי שנותרה בשואה, והם בונים יש מאין... בהצלחה כזו או אחרת.

גם לבני דור ההורים הצעירים, יש שהצטיירה דמות של סבתא ותרווד בידה, סינרה כרוך סביב מותניה העבים בדרך-כלל, וכל סממן של אישיות ונשיות משל עצמה אינם קיימים. משהו עתיק וחסר שמזדמן עם רצון למלא... דרך ילדיהם-הנכדים. וישנם אלו המרוצים מהורים בעלי טמפרמנט צעיר ויכולת, המהווים גאווה ואף הקלה מכך שאין צורך לטפל בהם, ואפשר להתפנות לתא החדש והאינטימי עם המודל האופטימי להזדקנות אישית עתידית.

הסיפוק והתיסכול עומדים כמשוואה לפער שבין הציפיות של ההורים מהוריהם-הסבים לבין אלו של הסבא-סבתא מההורים-בניהם.

4. סבתאות ביהדות ובהיסטוריה

ביהדות - מדברי ר מיכאל מלכיאור: העם היהודי החשיב את הקשר הבינדורי מאז הולדתו. במקרא אנו פוגשים את הסבא הראשון, אברהם, גם אם אינו מופיע כסבא. הסב הראשון המוזכר בהקשר לנכדיו היה יעקב אבינו, שאת נכדיו אפרים ומנשה החשיב כמו בניו ראובן ושמעון.

לאחר השואה במיוחד, הפך הקשר עם דור הסבים והסבתות משמעותי וחשוב יותר מאי-פעם, הזכות להיות סבים וסבתות לנכדים שנולדים וגדלים ומתבגרים, אינה מובנת מאליה אצל מי שאיבדו את משפחתם.

עם העלייה מארצות ומתרבויות שונות, כאשר דור ההורים המבוגרים, שהיום הינו דור הסבים, השאיר מאחוריו משאבים של כוח, ומצא עצמו כאן אבוד מכוחותיו אלו, ירד מעמדו בעיני ילדיו, שהינם היום הורים בעצמם.

לאורך ההיסטוריה - בפולקלור של כל החברות ולאורך כל ההיסטוריה, נקשרה החוכמה תמיד עם גיל מתקדם. ועם זאת, לאורך הקיום האנושי ניתנו פרשנויות למכביר לתפקיד הסבתאות, שהשתנו והתחלפו מתפקידים רבי-עוצמה וחשיבות של "מועצת הזקנים החכמים" ועד לחלשים ונזקקים, הנאספים או נדחים. מהמכשפות הטובות והרעות (היפהפיה הנרדמת) המברכות ומקללות: כמה עוצמה ניתנה להן... ועד ל"מטפלות"-ללא-שכר... עבור הילדים העסוקים...

5. משמעות הסבתאות בחברה

בחברות מסוימות, ההתייחסויות אל האדם המזדקן בתוך המשפחה נעות בין הטיפול בו בקרב המשפחה, טוב יותר או פחות, לבין הכנסתו ל"מוסד זקנים" שנתפס כנטישה, ועד להזנחתו המוחלטת. בחברות אחרות (אינדיאנים, אסקימוסים), האדם הזקן שכוחותיו הידלדלו, כשהוא חש בחוסר יכולתו לתרום או בהכבדתו על משפחתו, יוצר את פרידתו מן העולם בעצמו ויצא למסעו האחרון לבדו. ושלא נתבלבל: בתרבויות הללו ההערכה לחוכמה הבוגרת רבה!

בתרבות של ימינו, ניתן לראות בניית "ערי בתי-אבות" עצומות בגודלן. רבים מהאנשים המבוגרים לוקחים את עצמם ל"עיר" שכזו, וחלקם מובאים אליהן. האם בידוד זה שנגזר על הזקנים בחברתנו, דומה לפרידה היזומה ורבת-העוצמה של אותם זקני-שבט בתרבויות העתיקות ? נושא בתי האבות מעורר שאלות ותהיות, למשל: מדוע בית "אבות" ? היכן האמהות ? ובכלל, בניית "ערי-ההורים" העצומות, מה זו אומרת על הפרטת-היחסים בחברה ? על הרחקת ה"לא צעירים" מן העולם ? על תחושתם כ"שקופים" ?

ההתייחסות אל המבוגרים הנחלשים בחברה של ימינו, הינה שלילית למדי, ולא פעם הם נתפסים גם כאנכרוניסטיים ולא רלוונטיים, על תפיסותיהם החינוכיות המיושנות. לעומתם, הזדקנות נחשבת מכובדת וחיובית, כאשר ישנה סקרנות והתחדשות, עניין והתפתחות, כמו למידת תחומים חדשים והשקעה בתחזוקת הגוף והנפש. מסעות, סבתאות חכמה וכל רענון המשרה טוב על הסביבה מתקבלים בברכה.

סתירה עשויה להתרחש כאשר הדור הקשיש חי חיים "צעירים", בעוד תפיסת ההורים הצעירים והטרודים בבניית משפחה וקריירה, היא שעליהם להמשיך ולקבל את צרכיהם מהוריהם המזדקנים, וזו עלולה ליצור קונפליקטים. כשהיחסים בין ההורים לסבים רוויים פלונטרים שכאלו, הסבאות נצבעת בהקשרים שאינם רלוונטיים ליחסי סבתאות-נכדאות. ככל שהקשר בין ההורים לסבים נקי, ככל שקיימת השלמה ביחסים, כך הסבתאות בריאה יותר וברת-רווחים עבור הנכדים.

6. איך ליהנות מהנכדים מבלי להפוך להיות הוריהם

התשובה לשאלה הזו היא: גבולות.

סבא וסבתא צריכים לזכור כמה דברים בעניין הזה: הסבאות היא חוויה של הורות מהנה, ללא העול של גידול הורי; זו הזדמנות להחייאת העולם הילדי הקיים בתוך כל אחד – של שחזור הטוב שהיה תוך שזירת בחירה לתיקון ומילוי למה שחסר; זו אפשרות של הנאה מלמידה חדשה של עולם מסקרן ועלום ומחותל בגוף זעיר, ובו נפש שכדאי להכירה; זו זכות לזכות בכך בחברות חדשה, אמיצה ושמחה; זו למידה לסבלנות – עם זיהוי הקצב של הילדים; זו השפעה מתוך שפע החוכמה שנצברה, דרך הכוונה מתוך אהבה וכבוד; זו תחושת חוזק בתוך המשפחה, עם התמקמות במשפחה כמי שמחזיק בחוט ההיסטוריה של השייכות המשפחתית המתמשכת; זו החזקה של האישיות הבוגרת, עם הידיעה שיש משמעות להתנהגות ולדוגמה; זו קבלה, תמיכה, חום ואהבה מוחלטים; וגם: זו הנאה צרופה.
מילות מפתח : חוויה, הזדמנות, אפשרות, זכות, סבלנות, השפעה, שפע, תחושת חוזק, אחזקת חוט ההיסטוריה, חוזק, קבלת, תמיכה, הנעה צרופה

עליהם לזכור כמה דברים גם לגבי ילדיהם – ההורים החדשים:

נחוצה הפרדה בין תפקיד סבא-סבתא לתפקיד ההורה;
נחוצה שמירה על יחסים טובים עם ההורים;
יש לכבד את ההורים, לתמוך בהם ולעודד אותם, ולעזור להם– בטיפול ובכלכלה – אם אפשר.
רצוי גם לטפח עוגן ומרחב מפגש משפחתי. כך נבנה מקום משמעותי ומשפיע על התפתחות מעשירה של הנכדים והיחסים במרחב המשפחתי בכללותו.

דוגמאות לקונפליקטים אפשריים מצד הסבאים:

1. הזדהות עם אחד הנכדים יותר מהאחרים.
2. רצון לתקן דרך הנכדים את יחסיהם הסבאיים עם ילדיהם-ההורים.
3. נכד שאינו "מתאים" לתדמית, שאינו "מספיק בסדר": החל מחוסר יכולת
4. להכיר בכישרונות ובכישורים שאינם נחשבים בעיני הסבים, דרך אי-קבלת קשיים בלמידה, וכלה בדחייה של נכות. התערבות בדרך החינוך של ההורים או הטיפול בקשיי נכדים.
5. קושי בהבחנה שבין מעורבות למעורבות-יתר.
6. יצירת קואליציות עם הנכדים כנגד ההורים, או יצירת ואליציות עם ההורים כנגד הנכדים.
7. קונפליקטים אפשריים מצד ההורים

חשבונאות של ההורים עם הוריהם-הסבאים, עלולה לבוא על-חשבון הנכדים. כגודל התלות בין ההורים לסבאים, כך ייתכנו תרחישים בעייתיים יותר: עניינים בלתי-פתורים עם ילדיהם, שיכולים להביא להתערבות או להתרחקות. וככל שהורי-הנכדים תלותיים יותר ומפותחים פחות באישיותם – כך הם ידרשו מהוריהם לשמש כיד-עוזרת בהתאם לצורכיהם, גם אם יסבירו את הצרכים כ"צורכי הנכדים". והם עשויים אף להרחיק את הנכדים עד לנתק.

ההלימה בין הצדדים, ההורים מחד והסבים מאידך, תתואם יותר ביניהם, כאשר ההורים יגיעו להשלמה ביחסיהם עם הוריהם (עד כמה שניתן), עם יכולת להרפות מהוריהם. או אז, יוכלו לאפשר לילדיהם-הנכדים ליהנות מסבאות נינוחה, שונה מההורות ומשלימה אותה, ולהוריהם-הסבים ליהנות מנכדיהם בנדיבות רגשית.

8. סיכום

עם העלייה בתוחלת החיים, ועם השיפור באיכות החיים, נמשך הרצון להשיג ולהתפתח: קורסים חדשים, חלקם אפילו חוזרים ללימודים באוניברסיטה שהם תובעניים יותר, ישנם הפוצחים בקריירות חדשות, וישנם אלו הנהנים מהיקשרותם לנכדיהם, ומבלים עימם אף יותר מהוריהם, המחויבים בשנים אלו לקריירה משל עצמם. אין ספק ששנות ה"בגרות-הגבוהה" יכולות להוות תקופה מהנה ומרתקת, ובת-השפעה על סבתאות מעניינת ומרתקת בימינו... גם עבור הנכדים. סבא-סבתא יכולים לספק מצע של רוך וביטחון לחיי הנפש של הנכדים עם תוסף מזין חשוב ואחר מזה של ההורים.

הערה – מתוך מאמר של נוחי טל-שטרית – "החיים בסבתאות".