ריפוי ומדיטציית הצ'קרות

מה זה "מדיטציה"

מדיטציה מאפשרת למוח לנוח ולהירגע. כאשר הגוף עובד קשה, יש לנו כאבים ומכאובים. אנו זקוקים למנוחה על מנת לאפשר לגוף להשתקם מהלחץ (stress) ומהכאב הפיסי. אם לא נעשה זאת, הוא ייחלש, דבר שעלול להוביל לבעיות צוואר וגב.

אנחנו עסוקים כל הזמן במחשבות, גם בעת השינה המוח ימשיך לעבוד - הרי רובנו חולמים..... כפי שניתן לראות, המוח לא נח. למרות זאת, עם המדיטציה יכולים להאט את הקצב שלו ולהירגע כך שתהיה הזדמנות טובה למנוחה. לאחר תרגול, נהיה מסוגלים לשלוט במוח כך ש"לא נהיה עסיקוים במחשבות" לזמן מה.

בזמן מתח ומחלות קשות, אנו מודאגים, דבר הגורם למתח במוח וללחץ בגוף. שני גורמים אלה יכולים להוביל למחלות ולמתחים קשים יותר. רק חשבו שאם תצליחנו להניח למוח לנוח קצת באמצעות מדיטציה, תאפשרו לו לטפל בבעיה שהוא צריך לטפל בה ולרפא אותה ללא תוספת מתמדת של תרופות ומשככי כאבים. אם תחשבו על כך, תראו שיש פה הגיון.

מדיטציה היא דבר כה פשוט שאפילו ילדים צעירים יכולים למדוט. מדיטציה מאוד טובה ומועילה גם לילדים שמתמודדים עם בעיות בבית ספר, למשל.

נבדוק את הכוח הדוחף את הריפוי הפנימי באמצעות מדיטציה לכמה דקות : שבו בשקט ונסו לנטל את כל המחשבות.....

איך הלך ? האם הייתם מסוגלים להשתיק את המחשבות ? האם הרגשתם לא נוח ? האם מנעתם מהמחשבות לצוץ במוח ?

אם לא, לא נורא..... האם זאת הייתה מלחמה לנסות ולמקד את עצמכם ב"לא לחשוב על כלום"?

כך אנו למדים איך להאט את פעילות המוח ואיך לחשוב פחות. כאשר אנו יודעים לעשות זאת, אנו מסוגלים להחדיר בנו שקט והרמוניה. אנו גם מסוגלים לפתוח את הצ'קרות ומררכזי האנרגיה כראוי, כך שהם יוכלו לתפקד כיאות. אנו למדים לשלוט על מוחנו ועל המחשבות, אנו מסוגלים להגיע אל ה"ילד הפנימי" שבנו ול"אני העליון" שלנו. כאשר אנו למדים לעשות זאת, אנו יכולים להגיע למודעות מוחלטת ולריפוי פנימי.

לדקה, נשב בשקט, וננסה להפסיק לחשוב, אך הפעם, הקשיבו למוזיקה..... איך הלך הפעם ? האם היה קל יותר להפסיק את שטף המחשבות במוח ? האם שמתם לב שהפעם הייתם שקטים ורגועים יותר כי היה לכם דבר ששידר בתדר מסוים שעזר לכם.

מה זה זמן ?

מה זה זמן ?

כאשר חושבים על המושג "זמן" יש נטיה לחשוב שאנו מודדים איך הזמן עובר בעזרת שעון, או אולי זהו המרווח של זמן כגון שעה או דקה, אבל לא את הזמן עצמו. אז מה אנו מודדים ?

מה מודדים בדיוק ?

נתחיל בכך שנענה על השאלה הזאת על ידי תיאור של מדידה של הפסקה בין אירועים באמצעות יחידות שנבחר כ"יחידת זמן". נאמר למשל שהרכבת הבאה תצא בעוד 5 דקות. אך על מנת באמת לבחון מהו הזמן, יש לחלק את ה"מחקר" שלנו לכמה חטיבות:

איך הזמן "עובד" ?

ישנם מחקרים רבים הדנים בנושא. ברמת הקוונטים, האנרגיה אינה משוחררת בצורה רציפה, יש גבול עד כמה קטן יכול להיות השינוי באנרגיית האטום, הוא משוחרר על ידי פליטת פוטון (photon) שהוא חלקיק יסודי של אנרגיית אור ואנרגיות אלקטרומגנטיות. תופעה זאת יכולה להיבדק על ידי כלים מתוחכמים להבחנת שינויים כימיקלים שקורים בשברי שניות קטנות ביותר. אם הזמן "עובר" בצעדים קטנים, אזי ניתן לחקור ולבדוק מקטעים קטנים ביותר של זמן על מנת להשיג גבול בו ניתן לצפות את הצעדים האלה.

בתחנת מחקר החלל Hubble Space Telescope ניסו לקבוע האם הזמן הוא רציף ? מדענים צפו במספר גלקסיות במרחק של יותר מ- 4 ביליון שנות אור מכדור הארץ. חיפשו דפוסי אור אשר לא יכלו להיות אם רעיונות התיקניים של תיאוריית הקוונטום מתייחסת לזמן. בהתאם לתיאורייה זו, אי הודאות הטבעית קובעת שהזמן - על ידי כך מהירות הזמן - איננו יכול להיות מדוד בדיוק מירבי, כי הוא זורם בצורה "שוטפת ומבולבלת" על הסקלה הקוונטית. תמונות הגלקסיות הראו השתבררויות (diffraction) בקרני האור. זה מסביר שמהירות האור לא השתנתה ביותר מיחידה אחת כנגד 1021 יחידות כאשר הקרן עברה דרך החלל על מנת לחזור אל הטלסקוף. לכן, אם תיאוריית הזמנים הקוונתים נכונים, כנראה שאי אפשר יהיה למדוד את הזמן ברמת דיוק זו. ואולי עלינו לקבל שהזמן זורם ללא תקלות, בצורה רציפה.....

השאלות הבאות : האם הזמן זורם רק בכיוון אחד ? האם קיים זמן "אוניברסלי" ? שאלות אלה גם היו נושאים למחקרים רבים, אבל אני רוצה להתייחס לזמן בפן אחר - האם הזמן הוא מימד אמיתי ?

למה כאשר חיינו נוחים ושמחים ואף אנו מאושרים, הזמן "עובר" מהר, וכאשר אנחנו סובלים או לא מאושרים, נראה לנו שהוא זוחל ללא סוף ? אולי עלינו לבתייחס לזמן כחלק מהמערכת המורכבת השלמה שהיא "האדם" - היצור האנושי, על כל חלקיו.... כלומר במבט "הוליסטי".

הזמן במבט הוליסי -

ראשית יש להגדיר מה זה הוליזם (holism). מילה זו באה מיוונית "הולוס" = הכל, טוטאלי, שלם. זהו רעיון בו אי אפשר להפריד בין התכונות השונות אלא לראות את המערכת בשלמותה. אין אפשרות להסביר את המערכת על ידי הפרדה בין המרכיביה כגון פיסי, ביולוגי, כימי, סוציאלי, כלכלי, מנטלי, לשוני וכו'. המערכת בשלומתה מגדירה איך כל החלקים יתנהגו..... ופה כדאי להזכיר את ההגדרה של ההוליזם כפי שאריסטו תיצם ב- Metaphysics : "השלם הוא יותר מסיכום כל חלקיו".

ההיפך של הוליזם הוא רדוקציוניזם (reductionism). זהו מדע הרואה הסבר של מערכת מורכבת מוסברת על ידי פירוק חלקיה היסודיים. לדוגמא : תהליך ביולוגי יכול להיות מחולק לכימיה וחוקי הכימיה מוסברים על ידי חוקי הטבע, תכונות החומר והאנרגיה.

מצד שני, הוליזם ורדוקציוניזם יכולים להיות גם נקודות מבט משלימות זו את זו, ובמקרה זה לשניהם צריך לבחון כמערכת "שלמה" מעצמה.....

שורשיו של רעיון ההוליזם עתיקים למדי. ניתן למצוא דוגמאות לאורך כל ההיסטוריה האנושית, כגון בהקשרים סוציו-תרבותיים. לדוגמא " הכומר הפרוטסטנטי הצרפתי Maurice Leenhardt טבעי את הביטוי cosmomorphism על מנת להצביע על מצב סימביותי מושלם עם הסביבה שאפיינה את התרבות של השבעים המנלניזים ב- New Calidonia. לגבי השבטים האלה, פרט אחד הוא לחלוטין לא מוגדר, לא ברור וחסר קווים אופייניים עד שהוא יימצא בסביבה הטבעית החברתית והתרבותית ממנה הוא בא. לעומת זאת, בתחוום המדע, מאוחר יותר - בסוף המאה ה- 20 - ההוליזם הוביל למערכת חשיבה ונגזרותיה כגון מדעי הכאוס והמורכות. מערכות ביולוגיות, פסיכולוגיות או סוציולוגיות לעתים כה מורכבות שהתנהגותם נראית "חדשה" או "צומחת". אי אפשר להסיק מסקנה מהתחכום של המרכיבים בלבד. הביטוי "הוליזם" אם כך הוא מילת מפתח, אולי אפילו סיסמה. הוא תורם רבות להתנגדות של הפירוש/הסבר/פיענוח של ההוליזם, אשר טוען שיש סיבות של חקר ההוויה המונעות מודלים שניתנים להוכחה לתפקוד של מערכות שונות.

ניתן לפגוש את המושג "הוליזם" בתחומים שונים של מחקרים : באנטרופולוגיה, אקולוגיה, כלכלה, אך המעניין ביותר הוא בתחום הפילוסופי : כל תורה המדגישה את עיקרון של "הכל" על כל חלקיו הוא הוליזם. יש המציעים שהגדרה זאת מקורה בהיבטים לא-הוליסטים של מחנה ה"רדוקטיביזם". ולא נשכח שההוליזם שולל את הצורך בחלוקה בין תפקוד של החלקים השונים והעבודה של המערכת בשלמותה. חקר הידע וההכרה האנושית הוא העיקרון שש הפילוסופיה העכשווית. ההוליזם כתורה של ההוויה נתמך על ידי David Bohm בתיאוריה שלו על The Implicate Order - הסדר הסבוך......

בסוציולוגיה פיתחו קונצפט שההוליזם הוא מושג שהחברה איננה יותר מאשר קבוצת אינדיוידואלים, וכך לאחרונה יש מדענים הרואים את ה"הוליזם" הניגוד של ה"אינדיוידואליזם" - שתי חברות שונות. בחיים המודרנים, האדם חי בחברה אינדיוידואלית לעומת האדם ביוון העתיקה שחי בחברה "הוליסטית" כי הוא מצא זיהוי בחברה כולה. לכן הוא היה מוכן להקריב את עצמו למען החברה כי חייו ללא ה- Polis (עיר מדינה ביוון העתיקה) היו ללא ערך.

בפן התיאולוגי ההוליזם הוא האמונה שהטבע האנושי כולל איחוד של חלקים שונים כגון : גוף, נפש ורוח. זאת תפיסה שהעולם הוא חלק מ"אלוהים" אך האל אינו רק העולם, אלא גם מה שמעבר לו ..... כלומר השקפה המזהה את אלוהים עם הטבע, ראיית העולם כהשתקפות של האלוהות.

כיום ברפואה הפסיכוסומתית (מורכב מ- psyche נפש ו- some גוף), מזהים א ההוליזם כדרך אפשרית ליצור תופעה. המטרה היא ליצור מודל בו גורמים רבים - ביולוגים, פסיכולוגים, סוציאלים, קשורים זה לזה. כיום הגישה ברפואה הפסיכוסומטית קובעת שכל החלקים האלה אינם יכולים להיות מופרדים..... הפרעה באחד הרבדים תשפיע על הרובד השני. לאור האמור פה,הרפואה הקונבנציונלית מסוגלת להרשות לרפואה המשלימה לחיות לצידה. דוגמאות של גישה הוליסטית כמובן טיפולים "משלימים" או ליתר דיוק "אינטגרטיביים" כגון: איורוודה, כירופרקטיקה, הומאופתיה, רפואה סינית, עבודה עם אנרגיה (רייקי), נטורופתיה וכו'. לרוב בתיאוריות הללו יש בסיס (קטן) במדעים, אך החשוב הוא עבודה על "כוח חיים דמיוני -ה- צ'י (chi).

אז איך כל זה קשור לתחושת התסכול שלי בגלל חוסר זמן ?

בדיוק לאור כל ההסברים האלה, הזמן "זורם" ואין אפשרות לעצור בעדו..... אבל האמת היא שהתסכול התפוגג עם השנים, וכיום אני הרבה יותר רגועה ומוכנה לקבל אותו כחבר קרוב..... עם כל המגבלות והיתרונות שלו.

אני לא מוכנה יותר לקשור את הזמן לצורך פיזי במשהו - כגון רווח.

עבורי אם כן הזמן הוא מדיד - 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 52 שבועות בשנה, וכו'...... ומתוך כלל הפעילויות המבוצעות בתווחי זמן אלה, צריך לקחת בחשבון עבודה למען פרנסה, שינה, אוכל, משחק, שחרור, משפחה, חברים וגם עבודה למען הנשמה..... הזמן הוא הנכס החשוב ביותר כי הוא נדיר, יקר מציאות ומצוי בצמצום.....

אז זרקתי את התסכול..... וחיה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 52 שבועות בשנה, וכל השנה, שוב מההתחלה.

תסכול בגלל חוסר זמן

לא פעם חשתי תסכול בגלל חוסר זמן, תסכול כי לא אוכל להגיע לכל מה שאני רוצה להגיע אליו, מבחינה אישית ומבחינה מקצועית.

במה זה מתבטא ? במידה מסוימת התסכול גרם לסטגנציה בדברים מסוימים , מצה שהביא אותי לא פעם לחוסר שביעות רצון מעצמי. הרגשתי שאני לא מנצלת את הזמן, וכי בשעות הנותרות לי - מעבר לשעות העבודה הרבות שהייתי צריכה לתת - נותרו לי שעות ספורות להתפתחות אישית.

נראה לי שהדבר החזק ביותר שהצעיד אותי קדימה הוא הסקרנות והצמאון הבלתי נגמר לדעת עוד ועוד דברים. תמיד רציתי למצות עד תום (עד כמה שאפשר כמובן) את הנושאים בהם עסקתי.

אחרי שפרשתי מהעבודה - אחרי 34 שנים של משרה הדורשת כמעט 24 שעות ביממה נוכחות עבור הזקוקים לי (כאחראית על הרווחה במפעל היי-טק המונה כ- 4500 עובדים) - השלמתי את לימודי במוזיקולוגיה באוניברסיטה הפתוחה ולימודי אומנויות באוניברסיטת תל-אביב. במקביל ערכתי "מחקרים" פרטיים שלי - בנושא שמאוד קרוב לליבי - חייו ופועלו של לאונרדו דה וינצ'י. זה הביא אותי לקרוא ספרים רבים - משהו כמו 30 ספרים הדנים בעבודותיו ומורשתו. הסיפוק הרב שקבלתי מזה הוא בלתי ישוער.

אני יכולה פתאום "ליפול" על נושא שלעולם לא שמעתי עליו או ראיתי אותו, פשוט לצלול לתוכו, עד שאני בטוחה ומשוכנעת שאני מבינה אותו לחלוטין. כמובן ישנם נושאים שאינני מעיזה להתקרב אליהם בגלל חוסר הידע המוקדם שלי בנושא (כגון איך לרכיב פצצת אוטם.....). אבל באופן כללי, כל מה שששייך לעולם הרגש והאמנות, פשוט מקסים אותי, ואני מוכנה לבלות הרבה שעות בלימודו והבנתו.

אולי גם תכונה זאת מביאה אותי למצב של אי-התפשרות על האיכות שאני מוכנה להשקיע כדי שהדברים בהם אני עוסקת, וכנראה שזהו מכשול לא קטן - מהווה גורם לעתים לדחיית הצעה לשיווק של רעיון זה או אחר. החיפוש התמידי לפרפקציוניזם הוא לעתים בעוכרי. קשה לי מאוד להתפשר על רמת הידע שאני רוצה להגיע אליו על מנת שאוכל לשוחח על הנושא. אני מרגישה שפה אני זקוקה להרפות, לזרום עם מה שיש, אולי לא לשאוף כל כך גבוה, כי אף אחד בעולם הזה מושלם, וגם אני לא.....

אני צריכה לעבוד קשה מאוד על מנת לקבל את עצמי כ"לא מושלמת", וזאת כמובן ללא התנשאות. אני מרגישה שאם לא בדקתי עד הסוף את מה שאני רוצה להציע, אין טעם להציע אותו.

לפני כ- 15 שנה, חשבתי רבות ותהיתי איך אוכל לשנות את סדר היום שלי על מנת לנצל את הזמן בצורה מירבית, תוך הגדרת תוכנית קבועה (אם כי לא קשימה מדי....) ובהשראת קורס לניצול זמן, וספרים אחרים הדנים בבעיותיות של ניצול זמן. קבלתי החלטה לערוך "טבלה" בה רשמתי בראשי פרקים את הנושאים שעניינו אותי : התפתחות רוחנית, רייקי/רפואה משלימה, אומנות, כושר גופני, תיאטרון, הצגות והשתתפות פעילה בחוגים, מקהלות ומוזיקה בכלל, משפחה, עבודה.

ניסיתי לערוך סדר אדיפויות לפעילויות שבועיות וראיתי שישנם דברים שאינני מוכנה או יכולה להרשות לעצמי לוותר עליהם בשום אופן : עבודה - משפחה - שינה ומנוחה (כיום שיניתי את סדר העדיפות למשפחה - עבודה/תרבות - שינה ומנוחה). שאר הפעילויות יכלו להשתבך בצורה כמעט מושלמת בלו"ז השבועי שלי, וזה יצא בערך כך :

1. בכל ימות השבוע (א'-ה') : 10 שעות עבודה, שעתיים למשפחה, שעתיים לקריאת מאמרים/ספרים, 6-8 שעות שינה.
   
2. שאר הפעילויות מתחלקות בין 2-4 שעות שבועיות בהתאם לזמן שנותר או על פי "זרימה" ועניין ספונטני.
   
3. בשבת - תמיד השארתי "הכל פתוח" - שום פעילולת שנכללה במזך השבוע, והכל מוקדש לפעילות משפחתית, חברים, מוזיקה - תלוי בעונה ומצב הרוח.....
   

האמת, בשבוע הראשון היה לי מאוד קשה להיצמד לתוכנית, אבל עם הזמן, התחלתי אפילו להנות..... זה איפשרלי אפילו לנצל את הזמן בצורה הרבה יותר יעילה. כיום, אני ממשיכה לבצע פעילויות בצורה מסודרת וברישום אדוק ביומני..... דבר המאפשר לי להחליף בין פעילויות לעתים, או לשנות את המינון, ובמקום העבודה, יכולתי להכניס הרבה יותר תכנים שמעניינים אותי.

האם זה טוב או האם זה מהווה עכבה כלשהיא ? אינני יודעת. האם זה בעיה בכלל ? גם את זה אינני יודעת....

איפה אני מרגישה תקועה ? במקום הכי פשוט שבעולם, אני מבינה היטב שאי אפשר הכל - יודעת זאת בלוגיקה - אבל לא ברגש. אני בכל זאת שוב ושוב עושה את השגיאה הגדולה - לחפש את הבלתי אפשרי. אני מרגישה שהשאיפה הבלתי אפשרות הזאת היא בעצם הדבר שהכי מונע ממני להיפתח לגמרי מול עצמי ועקב זאת מול העולם.

לפעמים אני מרגישה שאני "משחקת" תפקיד של אדם פתוח, אך למעשה כנראה שזה לא עד הסוף. פה אני מרגישה את התקיעות שלי. דבר זה לא הפריע להתקדמות הקריירה או בתחביבים, אבל זה הפריע לי במחשבה שלא הגעתי עד הסוף..... מנוזר נכון ?

חברה הגיבה לדברים אלה כך :

"קראתי את דבריך שוב ושוב ובכל פעם שיניתי את דעתי לגבי התגובה שלי. אני מקווה שהפעם אהיה יותר מדויקת, ולא, אני שומרת לעצמי את הזכות לשנות את דעתי..... ובכן את צודקת, אין לנו באמת שליטה, שלמות וטוטאליות בשום דבר. ובכל זאת, את עובדת קשה, מתוסכלת, כשאת מגלה שאינך יכולה להעמיק ולהתמסר לכל מה שמעורר, מסקרן.

לתחושתי, את מבינה את הפער בין השאיפה ליכולות האובייקטיביות ולעתים את הזמן השאול שניתן לנו. נכון, בכל אחד מאיתנו טמון זרע גאונות, מצוינות, בולטות אך לצערינו, גם חלקים לא מושלמים ובדחילו ורחימו, אפילו בינוניים. את מבינה זאת בשכר, אך הרגש מדבר על תסכול. הייתי בודקת מה הן הציפיות שלך מעצמך ? ולמה הציפיות כוללת כזאת דרגה של מומחיות, מושלמות, יסודיות ? הייתי גם שואלת את עצמי, מה דעתך על אנשים שאינם מדברים מתוך ידע נרחב ? ושאלה אחרונה מה באמת יקרה אם תדברי עם אחרים על נושא שאינך בקיאה בו. מה זה יעיד עליך ?

כמשימה הייתי מבקשת ממך לדפדף בספר הזיכרון, כשהרגשת סיפוק בתחקיר על לאונרדו דה וינצ'י. מה היה הסיפוק ? מהדרך, או מהשלמת הידע ? טוב אז לחיי השאיפות !!!

על כך תשובתי :

"קודם כל תודה רבה מאוד מאוד על ההתייחסות. אץ שןאךץ " מה הציפיות מעצמי ? למה הציפיות כוללות דרגה של מומחיות, מושלמות, יסודיות ?

הציפיות מעצמי הן גבוהות כי אני מאמינה שבכל אחד מאתנו - כמו שכתבת כל כך יפה - טמון זרע של גאונות, מצוינות, בלוטות, ונכון גם חלקים של חוסר מושלמות ובינוניות. אך, אינני מוכנה להיכנע לבינוניות, כי זאת הבחירה שלי. נכון שקיים פער בין מה שאני רוצה למה שאני יכולה, אבל אני לא בטוחה שזה יהיה נכון להגיד שאם אני מקבלת את הפער הקיים אזי אינני צריכה לנסות להתגבר על הקשיים ולהגיע רחוק וגבוה יותר. אגב, הספורטאיים מסתפקים לעתים בסנטימטר אחד או לפעמים גם בשניה אחת (שלא נדבר על חלקי שניה...)

מה דעתי על אנשים שאינם מדברים מתוך ידע נרחב ? פה נשאלת השאלה מה הוא ידע נרחב ? ידע זה לאו דווקא לימודים, ידע זהו דבר שהאדם מביא איתו עם היוולדו, ובמרוצת חייו מה שהוא רכש מתוך הנסיון שלו. והאדם, בהיותו חלק מ"שבט האנושי הכלל-עולמי" הוא מחובר לידע הקולקטיטי. גם פה הוא יכול לבחור ולהתחבר אל הידע הזה או לא. אין לי בעיה לשוחח עם כל סוג של אנשים, אינני עושה הבדל בין משכיל ולא משכיל, בין שחור או לבן, אבל כן אני עושה הבדל בין אדם שאוטם את עצמו ואדם הפותח את עצמו כי מכל אחד ואחת יש מה ללמוד. ומה יקרה אם אדבר עם אחרים על נושא שאינני בקיאה בו ? אני פשוט לא אדבר, אני בהחלט אשאל שאלות ואנסה להבין ולספוג עד כמה שאפשר מהידע ה"חדש" שמוצע לי, מתוך תקווה שאם באמת הנושא יעניין אותי, אחקור אותו קצת יותר לעומק. לגבי הסיפור של תחקור על לאונרדו דה וינצ'י, הייתי מרוצה גם מהדרך וגם מהידע שרכשתי, וכמובן הידע הזה לעולם לא יהיה שלם..."

המשך : "מה זה זמן ? " במאמר נפרד

צבעים – השפעתם בחיי היומיום (המשך וסוף)

הילות – צבעי ההילות

לכל דבר – חי או דומם - בטבע יש הילה. האנרגיה שאנו מקרינים נקראת בפי הכלל הילה אנושית. ההילה הזאת משתנה בכל רגע בחיינו. ההילה בנויה מ- 7 רבדים, ומאופיינת על ידי 7 קבוצות צבעים (כחולים, חומים, ירוקים, אפורים, פסטלים, סגולים, אדומים, בהירים/צהובים).

כל קבוצה מאפיינת פן שונה שלנו, והצבע מאפיין את המצב בו נמצא האדם בזמן נתון.

הגוף שלנו מוקף גם מ- 7 הרבדים של ההילה מתייחסים לאפיונים הבאים הם :

· מצביע על המצב הפיזי והבריאות של הגוף הפיזי (כ- "2)
· מצביע על המצב האמוציונלי והכבוד העצמי ("2-4)
· מצביע על החשיבה הרציונלית והתהליכים המחשבתיים ("4-8)
· מצביע על יחסי הגומלין בין העולם הפיזי והעולם הרוחני ("8-12)
· מצביע על הרצון האלוהי ("12-24)
· מצביע על האהבה האלוהית ("24-36)
· מצביע על החשיבה האלוהית ("36-48)

כולנו כבר חווינו בחיינו את התחושה "המוזרה" שכאשר אדם מסוים נכנס לחדר האווירה משתנה.... ישנן אנרגיות שונות.... (טובות, מתוחות, וכו'). זהו הביטוי של התדר של השדה האלקטרו-מגנטי סביב האדם המסוים ויחסי הגומלים שלו עם שאר השדות האלקטרו-מגנטיים.

השוואה בין "עץ החיים" ועולם הצ'קרות

להלן דגם "עץ חיים" המראה את הרבדים השונים שלו מתורגמים לצבעים (הצבעים מתאימים לצבעים המיוחסים לצ'קרות השונות) :

עץ החיים מורכב משלושה עמודים :

העמוד השמאלי נקרא – עמוד הגבורה או "עמוד שחור" . הוא המייצג את הצד הפסיבי, הנקבי של האדם. הוא כולל 3 ספירות (מלמעלה למטה) – בינה, גבורה, הוד. PINGALA – מהווה הצורה בה אנו פועלים

העמוד הימני נקרא – עמוד החסד או "עמוד הכסף". הוא המייצג את הצד האקטיבי, הזכרי של האדם. הוא כולל 3 ספירות (מלמעלה למטה) – חוכמה, חסד, נצח. IDA - - מהווה הצורה בה אנו משתמשים בכוח שלנו

העמוד המרכזי נקרא – עמוד האיזון או "עמוד המודעות". הוא מייצג את האיזון בין הצד הנקבי והצד הזכרי. הוא כולל 4 ספירות (מלמעלה למטה) – כתר, תפארת, יסוד, מלכות. SHUSHUMNA.

האנרגיה של IDA ו- PINGALA זורמת כנחש הנכרך סביב ל- SHUSHUMNA (סצך של הרפואה...), ותוך הזרמת האנרגיה, נוגעים בכל פעם בצ'קרה.

הקבלה מכירה ב- 4 עולמות המאגדים בתוכם עשר הספירות.

כל עולם משוייך לאלמנט ונשווה גם למיקומו במבנה בית המקדש (של שלמה המלך) :

אצילות - (במבנה בית המקדש מושב החסד) - מהותו עולם הנביעה (כארכיטיפ) ובמודעות היא המודעות "האלואית". האלמנט הוא : א ש. הספירות הן 1. כתר, 2. חוכמה, 3. בינה (הקבלה של צ'קרת הכתר, צ'קרת העין השלישית)

בריאה - (במבנה בית המקדש קודש הקודשים) - מהותו עולם היצירה/הבריאה, ובמודעות היא המודעות ארכי-מלאכית. האלמנט הוא : מ י ם. הספירות הן 4. חסד, 5. גבורה, 6. תפראת (הקבלה לצ'קרת הלב וצ'קרת מקלעת השמש).

יצירה - (במבנה בית המקדש המקום הקדוש) - מהותו עולם ההתהוות, ובמודעות היא המודעות המלאכית. האלמנט הוא : א ו ו י ר. הספירות הן 7. נצח, 8. הוד, 9. יסוד (הקבלה לצ'קרת המין)

עשייה - (במבנה בית המקדש החצר החיצונית) - מהותו עולם החומר/הפעילות, ובמודעות מודעות יסודית. האלמנט הוא : א ד מ ה. הספירה היחוידה היא 10. מלכות (הקבלה לצ'קרת הבסיס/השורש)

אם נתייחס עוד שניה לצורות הגיאומטריות, נראה שאפשר לחלק את עץ החיים לשלושה משולשים. למה משולש ? כי זו הצורה הגיאומטרית הראשונה ויציבה ביותר, לכן הקבצות משולשי אנרגיה גם יציבים ביותר ומשרים כוח רב.

המשולש הקבלי הבסיסי הוא המשולש הנשגב או "משולש הכתר, החוכמה והבינה". כל תחום/עולם אחר יכול להשתקף במשולש הראשון.

המשולש הראשון הוא המשולש הנשגב או משולש האלוהי. על "עץ" המכיל את 4 העולמות, זהו העולם הארכיטיפי (אב-טיפוס). הוא גם נקרא המשולש האינטילקטואלי, ביטוי המתאים יותר ל"עץ פסיכולוגי", הרי הוא המיקרוקוסמוס ב"יצירה".

איך המשולשים האחרים משתקפים במשולש הראשון :
המשולש השני (או המשולש האמצעי) מכיל את חסד, גבורה, תפארת. הוא נקרא "המשולש הרוחני". הוא מיצג את המיקרוקוסמוס של האנושות, המשולש של האינדיווידואליות. כאשר המיקרוסמוס שקול ב"יצירה", זהו המשולש של המוסר או האתיקה.

המשולש השלישי והנמוך מכיל נצח, הוד, יסוד. זהו המשולש האסטרלי. הוא מייצג את מיקרוסמוס של האדם, זהו משולש האישיות. כאשר המקרוסמוס שקול ב"יצירה" זהו המשולש החמרי.

מה מייצגות הצ'קרות ?

צ'קרה הראשונה הבסיס/השורש (צ'קרת האומץ – צבע אדום – צבע משלים: כחול). מקומה בבסיס עמוד השדרה. אחראית על בריאות הגוף הפיזי, הכליות, ומערכת הדם. **נושאים עיקריים: החיבור שלנו אל החיים ואל האדמה, ריאות, קיום, הישרדות, חיבור אל השבט האנושי ואל השורשים האישיים שלנו, שמירה על בריאות כדור הארץ.

צ'קרה שנייה – צ'קרת והרגש (צבע כתום – צבע משלים : אינדיגו).
צבע "ההזדמנות". מקומה בנקודת האמצע בין הטבור לבסיס עמוד השדרה. אחראית על מערכת המין והרבייה. **נושאים עיקריים: מין, רגש, ילד פנימי, היצר, יצירתיות, ומערכות יחסים.

צ'קרת הטבור: צ'קרה משנית – צבע: דבש, זהב.
מקומה בטבור. אחראית להזנת הגוף וכל המערכת האנרגטית באנרגיה חיונית. **נושאים עיקריים: הזנה, קבלה, והגשמה עצמית. התמרת אנרגיה לחומר.

צ'קרה שלישית – צ'קרת מקלעת השמש (צבע צהוב , צבע משלים : סגול)
הרצון והעוצמה. צבע ה"אינטלקט". מקומה במקלעת השמש. אחראית על מערכת העיכול. **נושאים עיקריים: עוצמה, אגו, רצון פנימי, כוח, ויתור, נוכחות עצמית. מכילה רגשות עזים כגון: כעס, זעם, ייאוש, שמחה…

צ'קרה רביעית – צ'קרת הלב - צבע ירוק/ורוד, צבע משלים : מגנטה . צבע "האיזון". מקומה במרכז החזה, מעט מעל ללב הפיזי. אחראית על מערכת החיסון והלב. נמצאת במרכז המערכת האנרגטית שלנו. כשהיא בריאה ומאוזנת – ניתן לרפא ולאזן דרכה את שאר המערכת האנרגטית שלנו. **נושאים עיקריים: התמסרות לאהבה, אהבה לכל סוגיה.

צ'קרה חמישית – צ'קרת הגרון (צבע כחול - צבע משלים : אדום)
צבע "האימון". מקומה במרכז הגרון, באזור בלוטת התריס. אחראית על הגרון, בלוטת התריס, בלוטת המגן ומערכת הדיבור והשמיעה. **נושאים עיקריים: ביטוי עצמי, צליל, הקשבה, מערכת האמונות שלנו. כשהיא מאוזנת – מבטאת דרכה את הרצון האלוהי.

צ'קרה שישית – צ'קרת העין השלישית – צבע סגול (אינדיגו) – צבע משלים : כתום. צבע "תחושה/תפיסה". מקומה במצח, בין הגבות. אחראית על הראיה, מערכת העצבים והמערכת האנדוקרינית. **נושאים עיקריים: התפיסה שלנו את המציאות, חישה על-חושית (אינטואיציה), מחשבות ודפוסי אמונה.

צ'קרה שביעית – צ'קרת הכתר - צבע לבן, כסף, זהב. צבע משלים : צהוב
צבע "שלום/שלווה" : לבן, כסף, זהב. מקומה מעט מעל קודקוד הראש. אחראית על המוח, בלוטות המוח ועל כל הגוף. **נושאים עיקריים: תפיסת המציאות שמעבר. חבור אל היקום, האלוהות, ואל העצמי הגבוה. חיבור להדרכה גבוהה.

צבעים – השפעתם בחיי היומיום


1. הקדמה

לכל גוף יש "מעטפה" של אנרגיה אלקטרומגנטית המשדרת גלים באורכים שונים. גלים אלה – או ליתר דיוק - תדרים אלה תואמים תדרים של צליל (קול), אור או צבע. אם כן לכל צבע תדר שונה, תדר זה "משדר" גלים אשר להם השפעות שונות על הגוף.
ניקח את צבעי הקשת – הם סה"כ 7 צבעים המהווים "סמל" - קשת

ידוע שבמאה ה- 17, Isaac Newton הראה איך קרן אור יכולה להתחלק ל- 7 צבעים (קשת) כאשר היא מוקרנת דרך מנסרה (prism). כך שבעיקרון, טווח צבעי הקשת שאנו רואים סביבנו הם פנים שונות של אור לבן. לכל צבע אפיון משלו, שמספק את המפתח להאצת התכונות האנרגטיות שלו. אם כך בסופו של דבר, כאשר עובדים עם צבע משמעות הדבר לעבוד עם אור לבן. בפיזיקה הצבעים נמדדים ברטטים/תדרים (vibration/wavelength) ולכן נראה הגיוני שלכל צבע יש תכונות וסגולות שונות.

אם כך, לכל צבע יש תכונות חיוביות ותכונות שליליות, ולכן חשוב להשתמש בצבעים השונים ככלים לריפוי בהתאם לצורך ובזמן ממוקד בלבד.

אטימולוגיה של המילה "symbol" - הצבע מהווה סמל – בלעז "symbol". ("sym" – מהיוונית symbolon – "ביחד") ומהמילה "bole" "לזרוק", הכוונה "לזרוק ביחד" הווה אומר "סימן", "כרטיס", "חוזה" או "סמל".

מהו סמל ? (symbol) - סמל במובן הבסיסי הוא "מטבע לשון" עבור קונצפט, כמות, רעיון, חפץ, מושג, איכות, צבע וכו'. כל אלה סימבולים (סמלים) שטבעם או הצגתם הם מכשיר, כלי או מוצר המייצגים מושגים אלה והם בעלי הסבר סמלי.

לדוגמא : שפה - מכילה סמלים שמיעתיים המייצגים מושגים סמליים – מלים – וכאשר הם מסודרים בסדר מסוים (משפט) הם גורמים לנו להבין את משמעותם.

סמל יכול להיות דבר מוחשי אשר צורתו מזכירה - באופן טבעי או באופן מקובל – את מה שרוצים שהוא (הסמל) ייצג.

לדוגמא : הצלב הוא הסמל של הנצרות, והשרביט הוא הסמל המלכות או של הרוח המלכותית.

סמל יכול להיות גם תמונה (למשל איקונה) או חלק ממנה, דוגמה של בד (סקוטי) דפוס או צבע (למשל אדום מייצב קומוניזם). ענף זית על המגן יכול לייצג את השלום, ההילה סביב ראש של אדם, מרמז לנו שהוא "קדוש".

תורת שלטי הגיבורים, או המגנים heraldry – blazon - גם בתקופת האבירים, השתמשו בשלטי הגיבורים או המגינים כסמלים :

צבעים ומתכות :
פז או זהב – נדיבות
כסף, לבן או מוכסף – שלום ויושר
שחור – יציבות, נאמנות, לעיתים אבל
תכלת או כחול – אמונים ואמת
שני או אדום – אומץ, גבורה, כוח סבל, עוז-רוח
ירוק – תקווה, שמחה ועיתים נאמנות באהבה
ארגמן או סגול – צבע מלכותי, שליטה וצדק


צבעים כסמל - על פי מסורות שונות, צבעים יכולים להוות סמלים במצבי חיים שונים :

לדוגמא : אדום יכול להיות סמל של גירוי, אנרגיה, מהירות, תשוקה, סכנה, אש, דם, מלחמה, אלימות, תקיפה, אהבה וכו'.
בסין אדום הוא סימן לטקסיות ומזל, משתמשים הרבה בצבע זה באירועים שונים (מחתונות ועד ללוויות).
בהודו, מייצג טוהר (משתמשים בצבע זה לקישוטי החתונה) . בתרבויות מזרח הרחוק, אדום משולב עם לבן, מסמל שמחה..... או מסמל "עצור" – יש סכנה – ברמזור הקרוב.

סמל נוסף – המנדלה - מהי מנדלה ? פירוש המילה "מנדלה" בשפה הודית עתיקה (סנסקריט) "עיגול", אך זאת צורה הרבה יותר סבוכה מסתם צורה. זהו ציור עגול שניתן להשתמש בו למדיטציה או לתצפית על הדרך האישית לפיתוח רוחני. שפת המנדלה סימבולית. הצבעים והתמונות ישקפו את האישיות שלך.

המנדלה בטבע : מבנה עגול עם מרכז (לב) כפי שזה בא לידי ביטוי בכל עולמנו. מבנה זה משתקף מהמיקרו אל המקרו בעולם כפי שהוא ידוע לנו. מבנה זה נמצא בטבע בביולוגיה, בגיאולוגיה, בכימיה, בפיזיקה וגם באסטרונומיה.

על הכוכב שלנו – כדור הארץ – כל דבר חי עשוי מתאים, וכל תא מכיל גרעין, והכל מתבטא בעיגולים עם מרכזים. קריסטלים אשר יוצרים קרח, סלעים, הרים עשויים מאטומים. כל אטום הוא מנדלה.

בגלקסיה "שביל החלב" נמצאת מערכת השמש ובמערכת השמש ישנו כדור הארץ. כל אחד מהם הוא מנדלה אשר חלק ממנדלה גדולה יותר. פרחים, טבעות בגזעי העצים, שריון השבלול כל אלה עשויים באותה תבנית.

בכל מקום אשר בו מרכז המקרין החוצה, נמצאת שלמות – הווה אומר מנדלה.

המנדלה מייצגת הדיאגרמה הקוסמית אשר מזכירה לנו את יחסי הגומלין שלנו אל ה"אין-סוף", העולם אשר הרבה מעבר לגוף או למחשבה שלנו...

היא מייצגת מצב האדם ברגע נתון, ונותנת לתחושות הפנימיות להדריך אותנו בהכנת המנדלה האישית.

2. הצבעים בחיי היום-יום

ניקח את צבעי הקשת שאנו מכירים, ואלה הצבעים העיקריים. השפעותיהם על חיי היום-יומיים שלנו :

אדום – יחמם מקומות קרים, על מנת לשכך את הכאב. אדום חזק לטיפול במחלות זרימת דם. יעזור גם נגד דיכאון. לא לשימוש לאנשים עם לחץ דם גבוה או חרדות. אם אתה חשוף אל קרניים אדומות זמן רב מדי, אתה יכול להפוך לא שקט ואגרסיבי. אם אתה איש מכירות – לא ללבוש בגדים אדומים ! במקומות עבודה – כדאי לשים שטיחים או אפילו לצבוע קיר באדום- ימשוך כסף...

כתום – משתמשים בצבע זה על מנת לחזק את מערכת החיסונית, הפעילות המינית, לעזרה במחלות הקשורות לעיכול, בית החזה ומחלות כליות. הצבע הכתום מחמם בצורה עדינה גם אם משתמשים בו בצורה קלה, שמחת חיים וחיוניות. כמו האדום, הוא לא מתאים לאנשים עצבניים או שיש להם נטייה להיות לא שקטים.

צהוב – צבע האינטלקט ומשתמשים בו לגירוי מנטאלי, יעזור לחשוב מהר יותר. (תמרורים המכילים את הצבע הצהוב למשל) . לא להשתמש בצבע זה זמן רב מדי, מאחר והוא מאוד מגרה ויכול לגרום לתשישות ולדיכאון.

ירוק – צבע הריפוי (שימוש בבתי חולים למשל, בחדרי ניתוח) . זהו צבע שיאזן את הרגשות והביא את האדם לתחושת רוגע. זהו צבע מצוין לגירוי גדילה, לכן עוזר לעצם שבורה – צמיחה מחדש של תאים למיניהם.

כחול – צבע האמת, הרוגע, הרמוניה, עוזר לרפא ולהרגיע את המחשבות. צבע טוב לקירור, הרגעה, בניה מחדש ושמירה. הצבע הכחול יעזור במצבים של חום, יעצור דימום, ונגד גירויים עצביים. מצוין עבור כוויות. זהו גם צבע של התקשורת. (עובר מצוין בטלויזיה – עניבה וחליפה כחולה) כחול הוא התדר של הנשמה שלנו. רוב הנביאים קשורים לצבע הכחול, - גם בתרבויות אחרות, כמו למשל Hopi אשר מבטיח את החזרה של ה- Kachina (נשמה הכחולה של שבט אינדיאני באמריקה הצפונית).

סגול – זהו צבע שיחבר אותך עם הרוחניות שלנו. צבע זע מצוין עבור בעיות מנטאליות ובעיות במערכת העצבים. מאוד עוזר במקרים של שיגרון (rheumatism ) ומחלת הנפילה (epilepsy). עוזר לשכך כאבים, עובד על רובד הרקמות העמוקות, ועצמות.

באופן טבעי, אנחנו נמשכים לצבעים שיוצרים עבורנו את האיזון שאנו זקוקים לו בחיי היום-יום.

3. אנרגיית הצבעים ושיטות ריפוי שונות

בשיטות ריפוי בצבעים השונות, אנו מתייחסים ל- 7 הצבעים שאנו – כבני אדם - יכולים לקלוט את התדר שלהם. כל צבע מיוחס לצ'קרה מסוימת – מתוך השבע הראשיות (בגוף שלנו ישנם כ- 500 צ'קרות).

השיטות החשובות לריפוי בצבעים הן :
· מדיטציית צבעים
· הקרנת צבע דרך זכוכיות, בעזרת פילטרים
· אור או מנורות צבעוניות
· חיזוי (visualization) של הצבע
· שמנים צבעוניים עם תכונות מיוחדות לכל מטופל
· בחירה אינטואיטיבית של הצבע לריפוי.

קיימות גם שיטות הילינג שונות המשתמשות בצבעים :
1. מים – קרני שמש – קריסטלים צבעוניים – או זכוכיות צבעוניות במים, חשופים לשמש. קרני השמש יכנסו
דרכם ויטעינו אותם באנרגיות מיוחדת. הקרניים חודרות דרך spectrum ומשאירות את הצבעים ברמת איכות גבוהה.
2. נשימה – בעזרת דמיון מודרך
3. הדמיה - דמה לעצמך שאתה טובל באמבט צבעוני, וראה איזה צבע הוא הדומיננטי
4. צבע והסביבה – בחירת צבע מתאים לסביבה בה אנו חיים (חדרי שינה, משרד וכו')
5. צבע והאוכל - אכילת פרות או ירקות או שתייה בצבעים מסוימים לאיזון האנרגיות
6. ביגוד – מה אנו לובשים ?
7. פענוח חלומות "צבעוניים" – זהו פרק חשוב וארוך, ונשאיר אותו לפעם אחרת.

לא ניכנס עמוק מדי לגבי החלומות, אבל אם נשים לב לחלום ה"צבעוני", נוכל לנסות לזכור את הצבע על מנת לפענח אותו.

לדוגמא :
אנו מבחינים בצבע כחול –
השאלות שתוכלו לשאול את עצמכם : האם יש משהו בחייך הגורמים לך להיות מוטרד או עצבני ? האם היית מדוכא לאחרונה ? האם אתה חווה לאחרונה התעוררות רוחנית ? האם אתה מתקשה בביטוי (תקשורת) מילולית או רגשית ?

לבן – זהו צבע בדרך כלל המצביע על אמת וטוהר. יכול להיות שהתת-מודע שלכם מנסה להצביע על אמת של מצב מסוים. זהו גם צבע של "שלם" ושל תום.
השאלות שתוכלו לשאול את עצמכם : האם אתה נדחף לראות את האמת ? האם אתה מקבל מסר של התחלה חדשה בחייך ?

המשך יבוא.....

מהורות לסבתאות

כמה קשה לעבור ממצב של הורות למצב של סבתאות ?


יש תקופות בחיים שחולפות – לעתים מהר מדי, אך עדיין אין אנו מוכנים לאתגרים החדשים שמוצבים בפנינו.

להלן מסמך שכתבתי בעקבות בקשת סניף נשות ויצ"ו עבור סדנת אימון לקבוצת "בוגרים" שפתאום, באמצע החיים עוברים מהורות לסבתאות. אינני מצרפת את התרגילים שמיועדים לתרגל את הסדנא, אך נראה לי שהמאמר עצמו חשוב לקריאה, בכל הגילים.

אז מה עושים ? הנה כמה הרהורים ופתרונות :

1. הגדרת הסבתאות - טיב היחסים, תיאום ציפיות, התייחסות והערכה, חוכמת סבא/סבתא, השלמה ביחסים
2. הגורמים המשפיעים על הקשר בין סבים ונכדים, אתגרים ושאלות
3. משמעות הסבתאות
4. סבתאות ביהדות ובהיסטוריה
5. משמעות סבתאות בחברה
6. איך להנות מהנכדים מבלי להפוך להורים
7. קונפליקטים אפשריים מצד הורים
8. סיכום

1. הגדרת הסבתאות - טיב היחסים, תיאום ציפיות, התייחסות והערכה, חוכמת סבא/סבתא, השלמה ביחסים

המילים סבא וסבתא מדיפות ניחוחות רחוקים, זיכרונות, חלומות, תקוות לתיקון. כל אלו תלויים בתרבות, ביחסים בין הדורות, ובמשמעות שמייחסים להם. בהתחשב בכך שהיום אנחנו עשויים למצוא את עצמנו סבא או סבתא במשך חלק ניכר משנות חיינו, אילו חיים אפשר לצקת בסבאות ובסבתאות ? מה המשמעות של הקשר עם סבים וסבתות, עבור הנכדים? מה משמעותה עבור סבא-סבתא ? מה תורמת סבאות ? ומה חסר כשאינה ? מהו קשר טוב עם נכדים ? איך לשמור על קשר טוב עם הורי-הנכדים וגם עם הנכדים, כאשר הדעות חלוקות ? ואיך כשהורי-הנכדים מסוכסכים ביניהם או גרושים?

2. הגורמים המשפיעים על הקשר בין סבים ונכדים, אתגרים ושאלות

יחסים - נתחיל מכך שהסבתאות משתנה בהתייחס לגיל, הן של הסבים וזו של הנכדים – סבתאות לתינוקות אינה דומה לזו של ילדים או מתבגרים, וסבתאות בגילאי 50 אינה דומה לזו שבגילאים גבוהים יותר.

בינקותם, הנכדים נהנים מקשר פיזי וחושי עם הסבים, בתנאי שמצבם מאפשר להם זאת. אל פער הגילאי מצטרף לעתים גם מרחק גיאוגרפי ניכר, המכרסם בכמות ובאיכות הקשר. יכולות להיות גם בעיות נוספות :

אצל ילדים בעלי רגישות חושית, שאינם סובלים מגע ונשיקות, סבא-סבתא עלולים לפרש זאת כדחייה ולהיפגע. הם זקוקים להסבר מההורים או מאנשי מקצוע על המגע הנכון לנכדיהם.
מקרה אחר – נכד שובב שנמצא כל הזמן בתנועה, מול סבא-סבתא מוגבלים-משהו.
עם התבגרות הנכדים, בהגיעם לגיל שבע-שמונה, חיי חברה מתחילים להיות חשובים להתפתחותם הנפשית והחברתית, והם מתחילים להתרחק. או-אז יש להגדיר מחדש את היחסים, ומצד סבא-סבתא מתבקשת גמישות. לעתים הם מתקשים לקבל את הנפרדות הנוצרת בינם לבין נכדיהם וזקוקים להדרכה.

בגילאי העשרה, שלב בו מציבים ההורים משימות התפתחותיות אחראיות יותר לילדיהם המתבגרים, קורה שבני הנוער מנסים להתחמק, ושבים להתרפק בבית סבא-סבתא... במצב עדין זה, על סבא-סבתא לטפל בזהירות וברגישות, כדי לא לפגוע בסמכות ההורים, ומאידך לא לפגום באמון ובקשר החם שנרקם בינם לנכדים.

להתבגרותם של סבא-סבתא מהבחינה הפיזית או המנטלית יש השפעה ניכרת על הקשר בינם לנכדיהם. הנכדים הבוגרים מתרחקים, ועסוקים בבניית חייהם העצמאיים, ופחות פנויים לבית הולדתם ולבני משפחתם. זאת, בעוד הסבים חווים אובדנים בכישוריהם הפיזיים והמנטליים, חשים בדידות, ועשויים להיות נזקקים ותלותיים יותר.

קינאה - קינאה היא רגש טבעי המתקיים באדם ובמשפחה, כמו קינאה בין ילדים על תשומת-לב הוריהם או על יכולות ותכונות מסוימות, ששבה וצפה כשההורים הופכים לסבא-סבתא. יכולה להיות קינאה בין ההורים החדשים (מי מקבל יותר מתנות מסבא וסבתא, הילדים שלי או של אחותי? למי עוזרים יותר?), או בין הנכדים עצמם על תשומת הלב של סבא-סבתא. כדאי במקרים אלה להתייעץ עם ההורים, כיצד היו רוצים להיעזר בסבים.

יכולה גם להיות קינאה של ההורים בילדיהם - הנכדים. ההורים חווים במשהו את ילדותם דרך ילדיהם, והיחס הרך שילדיהם זוכים לו מצד הוריהם עשוי לעורר רגשות ישנים של כמיהה לאותו אופן התייחסות מצד ההורים (עד כמה שלא נעים להודות...). גם הסבים והסבתות מכל הצדדים עשויים לקנא זה בזה על תשומת לב הנכדים, ולבסוף – יכולה להיות קינאה של סבא-סבתא בילדיהם – על הזוגיות התומכת, שאצלם אולי חסרה בהיותם בסיטואציה דומה, ובחיים המלאים במשפחה הצעירה, לעומת חייהם שלהם המתרוקנים...

יחסי סבים-נכדים עם צורות ומגוון המשפחות החדשות - גירושים המקובלים כל-כך בימינו, משפיעים גם הם על טיב הקשר בין הנכדים לסבא-סבתא. במקרה של פירוק המסגרת המשפחתית, כשעולמו של הילד מתערער, במיוחד אז, יכול הקשר עם הסבים וסבתות להוות עוגן יציב ובטוח עבור הילדים. אולם דווקא אז, עם התפלגות המשפחה, עלולים להיווצר קרעים בין הורים לבין סבים, בכל צד ובין שני הצדדים. במקרים האלו, תמיד מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע מהתחום המשפחתי או הגישור.

בפרק ב' – נישואים שניים - משפחת ההורים-ילדים מתרחבת, ועל הורים-הסבים לקבל את בני-בנות-זוג החדשים של בניהם-בנותיהם, ההורים ואת ילדיהם, המצטרפים לאותו עץ משפחה. לילדים החדשים המצטרפים למשפחה, מעמד שונה מזה של הנכדים הביולוגיים בדרך-כלל, וגם כאן יכולה להופיע קינאה. למשפחה יכולים גם להיוולד נכדים חדשים שהם תוצר הזוגיות החדשה, ונוצרים כמה מעמדות שונים.

זוג חד-מיני או הורים בעלי נטייה חד-מינית, המולידים ביחד תוך הסכמה ילד, כאשר ההורים חיים בנפרד עם או בלי (?) בני-זוגם החד-מיניים. מה אז ? מהי יכולת הקבלה של הוריהם את סבתאותם לנכדים במשפחה אחרת זו ? האם יהיו גאים בנכדים ? יתביישו ? האם ישדרו לנכדיהם קבלה או ביקורת על בחירת דרך החיים של הוריהם ?

במקרה שאחד ההורים נפטר או איננו - תפקיד הסבים-סבתות משתנה, ויכול להיות שיהיה קרוב ומעורב יותר או מורחק. יש מקרים שהקשר עם הסבים והסבתות מהצד של מי שנפטר נעלם ונמחק.

ילדים מאומצים - ומה עם סבים לילדים מאומצים ? איך הם מתייחסים אליהם ? האם אין העדפה ברורה לנכדיהם הביולוגיים ? ואם אין כאלו, האם סבא-סבתא מסוגלים לאמץ לחיקם נכדים שאינם בשרם ודמם?

הריון מקרי - כשמתרחש הריון בלי זוגיות (מגבר נשוי או לא), האב עשוי להתנתק וכך אף הוריו, ונותר נכד שלא מוכר על ידי משפחתו מצד אביו. ייתכן גם מצב הפוך, בו הורי האב הנוטש מעוניינים בנכד אבל אמו מסרבת לאפשר קשר.

הפרייה חוץ-גופית - עלולה אף היא לא להתקבל אצל הורי האם, וגם כאן יוותר הנכד בלעדיהם, וגם אם ייווצר קשר, סבא-סבתא עשויים "לפמפם" מסרים של ביקורת.

3. משמעות הסבתאות

משמעותה של הסבתאות – תלוייה בהתייחסות של כל הצדדים
המשמעות של להיות סבא וסבתא, תלויה במשמעות שהם נותנים לתפקיד זה ובמשמעות שההורים הצעירים נותנים לתפקיד. המשמעות בד"כ נמצאת בהתאמה ליחסים שבין הסבים לילדיהם ההורים. כמה קירבה ? וכמה מרחק ? מה מייצר סבתאות קרובה ומעורבת (החל משמחת התחדשות, המשכיות, קשר נעים ונינוח עם ההורים הצעירים, מחוייבות, ועד בדידות וריקנות, יחסים זוגיים דלים, היענות לסחטנות מצד דור הבנים מחשש לנתק) ? מה גורם לריחוק ?

בני אדם זקוקים לתחושת שייכות והשפעה, ועם התואר החדש של סבא-סבתא, נולד מרחב-קשר חדש לבנותן בו. כיצד, אם כן, נבנה התפקיד ? מי מגדיר אותו ? כיצד משפיעים יחסי הסבים-הורים על אופי התפקיד ? מהי השפעתו על אותם יחסי סבים-הורים ? האם הוא ניתן ? מתקבל ? או נבנה ? מה ההבדל בין מעורבות התערבות? כמה נרתמים לטיפול בנכדי ם? או כמה מגוייסים אליו ? כמה מרצון ? וכמה בכפייה ?

כמה קירבה ? וכמה מרחק ? מה מייצר סבתאות קרובה ומעורבת (החל משמחת התחדשות, המשכיות, קשר נעים ונינוח עם ההורים הצעירים, מחוייבות, ועד בדידות וריקנות, יחסים זוגיים דלים, היענות לסחטנות מצד דור הבנים מחשש לנתק) ? מה גורם לריחוק ?

המשמעות של התפקיד, חשוב לציין, לא תלויה רק בסבא-סבתא, היא תלויה בפירוש ובציפיות של שני דורות המבוגרים הסובבים את הילד: סבא-סבתא וגם ההורים. לעתים קיים בלבול אצל דור ההורים והסבים לגבי ציפיותיהם מסבא-סבתא, והסתירה יכולה להתחיל מהפירוש השונה שנותנים ההורים או הורי-ההורים לתפקיד הזה. הילדים והנכדים יכולים לצפות לפינוק הנכדים, לעזרה להורים ברמה הכלכלית, התפקודית והרגשית. וגם לסבאים יכולות להיות ציפיות: להנאה, להשפעה, להערכה ולהתחשבות בגילם ובניסיון החיים והחוכמה שצברו, וגם לגבי הדרישות שעלולות שלא להיות בהתאמה ליכולותיהם.

כשהציפיות אינן מתואמות, עלולים להיווצר קונפליקטים בין הסבים והסבתות לבין ילדיהם ונכדיהם, בין ההורים לבין עצמם, בין הסבא והסבתא לבין עצמם ובין ההורים לבין ילדיהם : כמה ובמה להיות מעורבים ? כמה ובמה להתערב ? והאם בכלל ? לחנך ? לפנק ? כמה מתי ומה לתת ?

בין בני דור הסבא-סבתא יש כאלו שמחזיקים בעיני רוחם דמות סבית מארצם הרחוקה מן המאה שעברה, ומתוך געגועים, מנסים ללבוש את דמותה, גם כשאינה מתאימה לזמנים המודרניים או לתפיסת העולם של הבנים. אצל חלקם, נעדרה לחלוטין דמות סבתאית כלשהי שנותרה בשואה, והם בונים יש מאין... בהצלחה כזו או אחרת.

גם לבני דור ההורים הצעירים, יש שהצטיירה דמות של סבתא ותרווד בידה, סינרה כרוך סביב מותניה העבים בדרך-כלל, וכל סממן של אישיות ונשיות משל עצמה אינם קיימים. משהו עתיק וחסר שמזדמן עם רצון למלא... דרך ילדיהם-הנכדים. וישנם אלו המרוצים מהורים בעלי טמפרמנט צעיר ויכולת, המהווים גאווה ואף הקלה מכך שאין צורך לטפל בהם, ואפשר להתפנות לתא החדש והאינטימי עם המודל האופטימי להזדקנות אישית עתידית.

הסיפוק והתיסכול עומדים כמשוואה לפער שבין הציפיות של ההורים מהוריהם-הסבים לבין אלו של הסבא-סבתא מההורים-בניהם.

4. סבתאות ביהדות ובהיסטוריה

ביהדות - מדברי ר מיכאל מלכיאור: העם היהודי החשיב את הקשר הבינדורי מאז הולדתו. במקרא אנו פוגשים את הסבא הראשון, אברהם, גם אם אינו מופיע כסבא. הסב הראשון המוזכר בהקשר לנכדיו היה יעקב אבינו, שאת נכדיו אפרים ומנשה החשיב כמו בניו ראובן ושמעון.

לאחר השואה במיוחד, הפך הקשר עם דור הסבים והסבתות משמעותי וחשוב יותר מאי-פעם, הזכות להיות סבים וסבתות לנכדים שנולדים וגדלים ומתבגרים, אינה מובנת מאליה אצל מי שאיבדו את משפחתם.

עם העלייה מארצות ומתרבויות שונות, כאשר דור ההורים המבוגרים, שהיום הינו דור הסבים, השאיר מאחוריו משאבים של כוח, ומצא עצמו כאן אבוד מכוחותיו אלו, ירד מעמדו בעיני ילדיו, שהינם היום הורים בעצמם.

לאורך ההיסטוריה - בפולקלור של כל החברות ולאורך כל ההיסטוריה, נקשרה החוכמה תמיד עם גיל מתקדם. ועם זאת, לאורך הקיום האנושי ניתנו פרשנויות למכביר לתפקיד הסבתאות, שהשתנו והתחלפו מתפקידים רבי-עוצמה וחשיבות של "מועצת הזקנים החכמים" ועד לחלשים ונזקקים, הנאספים או נדחים. מהמכשפות הטובות והרעות (היפהפיה הנרדמת) המברכות ומקללות: כמה עוצמה ניתנה להן... ועד ל"מטפלות"-ללא-שכר... עבור הילדים העסוקים...

5. משמעות הסבתאות בחברה

בחברות מסוימות, ההתייחסויות אל האדם המזדקן בתוך המשפחה נעות בין הטיפול בו בקרב המשפחה, טוב יותר או פחות, לבין הכנסתו ל"מוסד זקנים" שנתפס כנטישה, ועד להזנחתו המוחלטת. בחברות אחרות (אינדיאנים, אסקימוסים), האדם הזקן שכוחותיו הידלדלו, כשהוא חש בחוסר יכולתו לתרום או בהכבדתו על משפחתו, יוצר את פרידתו מן העולם בעצמו ויצא למסעו האחרון לבדו. ושלא נתבלבל: בתרבויות הללו ההערכה לחוכמה הבוגרת רבה!

בתרבות של ימינו, ניתן לראות בניית "ערי בתי-אבות" עצומות בגודלן. רבים מהאנשים המבוגרים לוקחים את עצמם ל"עיר" שכזו, וחלקם מובאים אליהן. האם בידוד זה שנגזר על הזקנים בחברתנו, דומה לפרידה היזומה ורבת-העוצמה של אותם זקני-שבט בתרבויות העתיקות ? נושא בתי האבות מעורר שאלות ותהיות, למשל: מדוע בית "אבות" ? היכן האמהות ? ובכלל, בניית "ערי-ההורים" העצומות, מה זו אומרת על הפרטת-היחסים בחברה ? על הרחקת ה"לא צעירים" מן העולם ? על תחושתם כ"שקופים" ?

ההתייחסות אל המבוגרים הנחלשים בחברה של ימינו, הינה שלילית למדי, ולא פעם הם נתפסים גם כאנכרוניסטיים ולא רלוונטיים, על תפיסותיהם החינוכיות המיושנות. לעומתם, הזדקנות נחשבת מכובדת וחיובית, כאשר ישנה סקרנות והתחדשות, עניין והתפתחות, כמו למידת תחומים חדשים והשקעה בתחזוקת הגוף והנפש. מסעות, סבתאות חכמה וכל רענון המשרה טוב על הסביבה מתקבלים בברכה.

סתירה עשויה להתרחש כאשר הדור הקשיש חי חיים "צעירים", בעוד תפיסת ההורים הצעירים והטרודים בבניית משפחה וקריירה, היא שעליהם להמשיך ולקבל את צרכיהם מהוריהם המזדקנים, וזו עלולה ליצור קונפליקטים. כשהיחסים בין ההורים לסבים רוויים פלונטרים שכאלו, הסבאות נצבעת בהקשרים שאינם רלוונטיים ליחסי סבתאות-נכדאות. ככל שהקשר בין ההורים לסבים נקי, ככל שקיימת השלמה ביחסים, כך הסבתאות בריאה יותר וברת-רווחים עבור הנכדים.

6. איך ליהנות מהנכדים מבלי להפוך להיות הוריהם

התשובה לשאלה הזו היא: גבולות.

סבא וסבתא צריכים לזכור כמה דברים בעניין הזה: הסבאות היא חוויה של הורות מהנה, ללא העול של גידול הורי; זו הזדמנות להחייאת העולם הילדי הקיים בתוך כל אחד – של שחזור הטוב שהיה תוך שזירת בחירה לתיקון ומילוי למה שחסר; זו אפשרות של הנאה מלמידה חדשה של עולם מסקרן ועלום ומחותל בגוף זעיר, ובו נפש שכדאי להכירה; זו זכות לזכות בכך בחברות חדשה, אמיצה ושמחה; זו למידה לסבלנות – עם זיהוי הקצב של הילדים; זו השפעה מתוך שפע החוכמה שנצברה, דרך הכוונה מתוך אהבה וכבוד; זו תחושת חוזק בתוך המשפחה, עם התמקמות במשפחה כמי שמחזיק בחוט ההיסטוריה של השייכות המשפחתית המתמשכת; זו החזקה של האישיות הבוגרת, עם הידיעה שיש משמעות להתנהגות ולדוגמה; זו קבלה, תמיכה, חום ואהבה מוחלטים; וגם: זו הנאה צרופה.
מילות מפתח : חוויה, הזדמנות, אפשרות, זכות, סבלנות, השפעה, שפע, תחושת חוזק, אחזקת חוט ההיסטוריה, חוזק, קבלת, תמיכה, הנעה צרופה

עליהם לזכור כמה דברים גם לגבי ילדיהם – ההורים החדשים:

נחוצה הפרדה בין תפקיד סבא-סבתא לתפקיד ההורה;
נחוצה שמירה על יחסים טובים עם ההורים;
יש לכבד את ההורים, לתמוך בהם ולעודד אותם, ולעזור להם– בטיפול ובכלכלה – אם אפשר.
רצוי גם לטפח עוגן ומרחב מפגש משפחתי. כך נבנה מקום משמעותי ומשפיע על התפתחות מעשירה של הנכדים והיחסים במרחב המשפחתי בכללותו.

דוגמאות לקונפליקטים אפשריים מצד הסבאים:

1. הזדהות עם אחד הנכדים יותר מהאחרים.
2. רצון לתקן דרך הנכדים את יחסיהם הסבאיים עם ילדיהם-ההורים.
3. נכד שאינו "מתאים" לתדמית, שאינו "מספיק בסדר": החל מחוסר יכולת
4. להכיר בכישרונות ובכישורים שאינם נחשבים בעיני הסבים, דרך אי-קבלת קשיים בלמידה, וכלה בדחייה של נכות. התערבות בדרך החינוך של ההורים או הטיפול בקשיי נכדים.
5. קושי בהבחנה שבין מעורבות למעורבות-יתר.
6. יצירת קואליציות עם הנכדים כנגד ההורים, או יצירת ואליציות עם ההורים כנגד הנכדים.
7. קונפליקטים אפשריים מצד ההורים

חשבונאות של ההורים עם הוריהם-הסבאים, עלולה לבוא על-חשבון הנכדים. כגודל התלות בין ההורים לסבאים, כך ייתכנו תרחישים בעייתיים יותר: עניינים בלתי-פתורים עם ילדיהם, שיכולים להביא להתערבות או להתרחקות. וככל שהורי-הנכדים תלותיים יותר ומפותחים פחות באישיותם – כך הם ידרשו מהוריהם לשמש כיד-עוזרת בהתאם לצורכיהם, גם אם יסבירו את הצרכים כ"צורכי הנכדים". והם עשויים אף להרחיק את הנכדים עד לנתק.

ההלימה בין הצדדים, ההורים מחד והסבים מאידך, תתואם יותר ביניהם, כאשר ההורים יגיעו להשלמה ביחסיהם עם הוריהם (עד כמה שניתן), עם יכולת להרפות מהוריהם. או אז, יוכלו לאפשר לילדיהם-הנכדים ליהנות מסבאות נינוחה, שונה מההורות ומשלימה אותה, ולהוריהם-הסבים ליהנות מנכדיהם בנדיבות רגשית.

8. סיכום

עם העלייה בתוחלת החיים, ועם השיפור באיכות החיים, נמשך הרצון להשיג ולהתפתח: קורסים חדשים, חלקם אפילו חוזרים ללימודים באוניברסיטה שהם תובעניים יותר, ישנם הפוצחים בקריירות חדשות, וישנם אלו הנהנים מהיקשרותם לנכדיהם, ומבלים עימם אף יותר מהוריהם, המחויבים בשנים אלו לקריירה משל עצמם. אין ספק ששנות ה"בגרות-הגבוהה" יכולות להוות תקופה מהנה ומרתקת, ובת-השפעה על סבתאות מעניינת ומרתקת בימינו... גם עבור הנכדים. סבא-סבתא יכולים לספק מצע של רוך וביטחון לחיי הנפש של הנכדים עם תוסף מזין חשוב ואחר מזה של ההורים.

הערה – מתוך מאמר של נוחי טל-שטרית – "החיים בסבתאות".

סדנאות ופיתוח מודעות

בלוג זה מיועד להפיץ מידע וסדנאות הקשורות לפיתוח מודעות

אני שמחה להביא לידיעתכם את הסדנא הראשונה ושמה א.מ.א. - ראשי תיבות לאהבה, מודעות, אור. הסדנא מכילה שלושה פרקים עיקריים : אהבה - מודעות - אור. כל אחד מהפרקים כוללים תתי-פרקים (ראה במבוא) וניתן להירשם לסדנא באופן פרטני או קבוצתי

לפרטים נוספים אפשר לפנות אלי - במייל

shelled1@gmail.com

מוגש להלן הפרק הראשון הדן בנושא אהבה

פרק זה מטפל בפיתוח תקשורת אישית ופתרון קונפליקטים, בפחד (בריא או מזיק?), ואיך לפתור קונפליקטים.


מבוא

הזדמנות לטפל בגופנו הפיזי, לא לפי המושגים הרגילים (כאב ראש, כאבי בטן – מה קורה לי ? מה מאותת הגוף ?), אלא על ידי הקשבה, הכרתו, למידה והבנת שפתו ואיך להשתמש בו ביעילות. איך לנווט אותו – תוך הכרה ושימוש בכלים שונים.

אנו יוצאים למסע מרתק אל תוך גופנו, תוך לימוד איך להתמודד ולמצוא פתרונות לבעיות יום-יומיות. נלמד, נחקור כמה שיטות הפועלות כל אחת ברובד שונה, אך המשותף בין כולן הוא ההוליסטיקה, החיבור האופטימאלי עם מה שיש לנו בגוף ובנפש.

נלמד איך "לשוחח" איתו, על כל רבדיו, תוך שתוף פעולה. מבין הכלים הנלמדים במהלך הסדנא (המלאה), נגע גם בנושאים הבאים:

צ'קרות – אודותן, התחברות אליהן ודרכי טיהורן
שישה צלילים – צלילים לשיפור תפקודם של 6 האיברים הפנימיים החיוניים
רייקי – נלמד את השיטה המסורתית (שמקורה ביפן), תוך חניכה לרמת רייקי 1
תובנות למיקוד ושחרור מכעס - הבנתו, ניהולו ושיטה איך להימנע ממנו
צבעים – השפעתם על חיינו
טכניקות בסיסיות למדיטציה יומית


א ה ב ה

פתוח תקשורת בין אישית ופתרון קונפליקטים

מה זאת תקשורת בין-אישית ? כאשר אנו מדברים על "תקשורת" עלינו להבין מהי תקשורת. תקשורת דורשת קודם כל רעיון – משהו שאתה רוצה לבטא. האם ברור לך לחלוטין מה אתה רוצה להגיד או לבטא ? זהו התהליך : רעיון, הצפנה, רעשים פנימיים (עיבוד בתוך המוח), העברת המסר.

תקשורת בין-אישית היא האמנות לבטא את עצמנו בצורה חיובית עם בני משפחה ואחרים. זאת אומרת מאפשר לנו ליצור קשרים ולשמר אותם, אך גם לסיים אותם בצורה נאותה.

"......על מנת לדבר, עליך לפנות לאנשים אחרים. אנשים "שפויים" אינם מסתובבים ביערות ומדברים באוויר. גם אם אתה מדבר עם עצמך, אתה עדיין מדמיין לעצמך שאתה "שני אנשים"...... - אמירתו של וולטר אונג - כומר, מרצה ומומחה לתקשורת בין-אישית, יליד קנסס סיטי , חי בין השנים 30.11.1912-12.8.2003 ולימד באוניברסיטת סנט לואיס בארה"ב

אנו משתמשים במידע הנמצא סביבנו על מנת ליצור תבניות במוחנו. אנו שולפים תבניות אלה על מנת ליצור קומוניקציה עם הסביבה. שפה, מילים, שפת גוף וכו'. כמובן שיש צורות שונות של תקשורת – ורבליות, לא-ורבלית, שפת גוף, ריחות, מגע, ישיבה מסביב לשולחן – באיזה סדר וכו'. כעת כל מה שנותר לנו הוא לבדוק האם מה שאנו רוצים להעביר לאדם שמולנו הנו ברור ומבטא את רוח הרעיון. למשל

אני אוהב אותך – האם אנו מראים שאוהבים
או : אני מבין את מה שאתה מדבר – האם אנחנו מבינים

מפה – קל להגיע לפתוח תקשורת בין-אישית וגם כמובן בעקבות זאת לפתרון קונפליקטים

בחברות מסוימות, צורת הישיבה מצביעה על עוצמת יחסי הגומלין הקיימים בין אנשים, לדוגמא בארה"ב ישיבה זה לצד זה מצביעה על שיחה לא אישית – כמו למשל בקונצרט או בהצגה
ישיבה בזוויות של °90 מצביעה על רצון לשוחח זה עם זה
ישיבה זה מול זה – מצביעה על הרצון לשוחח אחד עם אחד (שיחה אישית בין חברים, אוהבים, בוס ועובד וכו'). למרחק בין האנשים יש גם חשיבות בתרבויות שונות. לדוגמא יפנים יישבו במרחק גדול יותר מאשר צפון אמריקאים, ואילו ים-תיכוניים יעדיפו צמצום המרחק.....

הישיבה הצמודה מאפשרת גם סוגי תקשורת נוספים : מגע, תנוחה, ריח, חום הגוף, מבט, עוצמה או רוך הקול וכו'

אך לפני שנעבור להגדרה מהו קונפליקט, בואו נדבר על הפחד – פחד שמשתק אותנו. האם הפחד הוא בריא או מזיק

א. פחד – בריא או מזיק
אם אנו פוחדים מעכבישים או ממשהו שאין לנו שום אפשרות למנוע (כגון זקנה), אזי הפחד מזיק כי הוא גורם לנו להיות אומללים ומשתק אותנו. מצד שני, אם אדם מעשן מפסיק לעשן הוא פוחד לחלות בסרטן, אזי הפחד שלו "בריא" כי הסכנה אמיתית וזה יהיה מאד נבון אם הוא ינקוט בצעדים על מנת למנוע מחלות

יש לנו פחדים שונים – פחד מפני אלימות, מטרור, ממוות, להיפרד מאנשים שאנו אוהבים, מאיבוד שליטה, ממחויבות, מכישלון, מדחייה, מאיבוד מקום העבודה, מהצלחה, מלהיות נאהבים, מלהיות אנחנו

רבים מהפחדים שלנו הם כתוצאה מראייה מעוותת של המציאות (הגזמה, הקצנה), לעיתים תכופות אנו מעוותים את ראיית את העולם סביבנו. עלינו ללמוד לשלוט ב- mind, למזער אותו- אפילו לבטל אשליות אלה, ועל ידי כך להעלים את מקור הפחדים המזיקים.
עלינו להיות מאוזנים ומודעים להבדיל בין פחד אמיתי לפחד מוגזם או מוקצן ברגע שנדע להבדיל בין השניים נוכל להסיר את תחושת הפחד האוחזת בנו והמשתקת אותנו. עלינו למצוא דרך רוחנית ומחסה בפניו על ידי תרגול בלתי פוסק. אזי נבין שאין לנו מפני מה לחשוש...

סוגי פחדים : פחד שניתן למנוע, ופחד שאי-אפשר למנוע, פחד אמיתי ופחד מוגזם או מוקצן

הדרך הנכונה לטפל בפחד, הוא קודם כל להבחין לאיזה קבוצה הוא שייך ולשנות את הפחד המוגזם לפחד "בריא" אשר דוחף אותנו קדימה, כמנוף לפיתוח העוצמה שלנו, לפתח חוסן אמיתי כך שבמידה ופחד הופך לאמיתי, נוכל להתגבר עליו באמצעים שונים. (למשל חולי, זקנה, שאינם בשליטתנו.... אז אין צורך לפחוד מבעוד מועד....). אם אנו פוחדים לחלות, נשאל את עצמנו - האם אנו עושים את הכול על מנת לא לחלות ? אם כן, אז אין טעם לפחוד. אך אם נשאל את עצמנו - האם אנו עושים את הכול על מנת לא להזדקן ? אזי התשובה : אין מה לעשות נגד זה. לכן הפחד בפני זקנה מיותר

אם אנו נשאל את עצמנו : האם אנו פוחדים להיות דחויים ? גם פחד זה נובע מדחף פנימי שנצטרך ללמוד לשלוט בו. למה נהיה דחויים ? האם אנו יכולים לעשות משהו כדי שלא נהיה דחויים ? זה בשליטתנו. במילים אחרות, אין לנו אפשרות לשלוט בכול הדברים על פי טעמנו ושאיפותינו - אנו יכולים ללמוד לשלוט במחשבה שלנו, בתשובות שלנו, בהתנהגות שלנו, וכך נמצא את הדרך לשחרור אמיתי מפני הפחד

קיים פחד הנובע מ- "סיפוח" (חיבור, קשר), סוג פחד זה נובע מתוך התניה מוקדמת שהפכה להרגל. התניה זו איננה מאפשרת לנו לראות בבהירות מה עלינו לעשות מפחד לאבד או להיפרד ממשהו או ממשהו. זהו צורך בסיסי לביטחון או לאושר. ישנם פחדים ה"ממשיכים" אחרי חלומות זוועה והופכים כחלק מהמציאות שאנו יוצרים..... חלומות אינם מציאות. נניח שחלמנו ש נמר רודף אחרינו ורוצה לטרוף אותנו. בחלום נתקפנו פחד אימים, ואולי התחלנו לברוח. תוך כדי בריחה, התעוררנו. הפחד הוא אשלייתי, כי אין שום נמר בחדר השינה שלנו, והוא לא רודף אחרינו.

זהו העיקרון להפיכת "הקצנה", "הגזמה" או "הזיה" או "חלום" למציאות. אם נוכל לתרגל את המוח שלנו לא לראות את ה- נמר בכל מקום, אז נוכל להילחם נגד הפחד. איך נישמר מפחדים ?

הדבר הראשון הוא לזהות אותו כאשר הוא מחלחל בנו ומתחיל להצמיח שורשים (מחשבות) והופך את המציאות ל"הקצנה" ("להתעורר" מהחלום, ולהיכנס בחזרה למציאות). נשמור על קור הרוח, ונפעיל את ההיגיון הבריא שלנו. נבחר איזה סוג פחד תוקף אותנו, והאם לפחד הזה יש יסוד. איך נוכל להתגבר על הפחד

נשב בשקט, גב ישר, עיניים עצומות, ונשימה רגילה מהאף.
תוך כדי נשימה, ננסה לזהות את מקור הפחד
ננסה לזהות האם זהו פחד אמיתי או פחד מוגזם/קיצוני – ממה הוא נובע ? מפחד לאבד, פחד למות, פחד להיכשל וכו'.
נשתמש ב רצון/מחשבה שלנו על מנת להבין את הפחד הזה, את הסכנות, אם בכלל ישנן, וממה הן נובעות
נדמה לעצמנו את הפחד עם הסיבות ה"מוצקות" שלו (מחשבות או פעילויות רעות) בצורת ענן כבד, וננשוף עליו עד שהוא יעלם. הענן הזה יתרחק מאיתנו דרך הנחיריים ויעלם לחלל, יעלם לחלוטין

כאשר ננשום – ננשום אור ואנרגיה מרפא, ובכל נשיפה נשחרר יותר ויותר מהפחד הזה. האור ייקח את מקום הפחד שנעלם
אחרי המדיטציה הקצרה הזאת, נרגיש את הגוף וה-תובנות שלנו מטוהרים, וכי קבלנו את הברכות וההגנה מהמדריכים שלנו – או מהקוסמוס. הגוף קליל ורך, המחשבה שלנו בהירה, שלווה וללא פחד.

נלמד לתרגל מדיטציה קצרה זאת, ובכל פעם שנזדקק לה, נוכל לחזור אליה ועל ידי כך לגרש את הפחד המזיק ממחשבותינו.
מוצע בתחילת המדיטציה להתמקד באנשים שחשובים לנו – משפחה, חברים, שהם התמיכה ברגעי חולשה. זה יגרום לנו לתחושת ביטחון. אפשר גם להרחיב את המחשבה למעגלים אהובים אחרים, למשל לחשוב על הדברים אשר גורמים לנו אושר ושמחת חיים. כדאי לזכור את הרגעים האלה גם לאחר המדיטציה, וככל שנעשה זאת, לפחד לא יהיה מקום. הפחד המוגזם/קיצוני הוא הדבר המסוכן ביותר. הוא גורם לראות את המציאות כמעוותת, ולא נותן לנו את האפשרות לגדול ולהתרחב. לא נותן לנו לצמוד רוחנית.
השיטה הטובה ביותר לתרגל הוא דווקא לתת את תחושת הביטחון לסובבים אותנו. לדוגמא אפשר לעזור לאנשים אחרים להתגבר על הפחדים שלנו. אם אנו פוחדים מהחושך, ונתרגל ללכת בחושך, העיניים יתרגלו לחושך, ופתאום נראה שהחושך לא נורא בכלל. אם נצליח לשמור על אחרים בפני אלימות, או אם נציל חיה ממלכודת, או נשחרר חתול או כלב מסבך, הרי כך מתרגלים מתן תחושה של חוסר פחד

אם אין לנו את האפשרות הפיזית לעשות כל זאת, מספיק אם נדמה מצבים דומים : אנו במלכודת, נתרגל איך לצאת ממנה; אנו בחושך, נתרגל לראות את האור בקצה המנהרה, ואם נציל חתול או כלב מהסבך, אז נציל את עצמנו בסבך המחשבות שלנו.
הרי הפחד הוא דבר שהורגלנו אליו מגיל קטן. פחדנו מלאכזב את ההורים, פחדנו מהמורים כי לא הכנו שיעורים, פחדנו מהמפקדים שלנו בצבא, פחדנו מעונשים, פחדנו מהמנהלים שלנו..... הפחד הוא כל כך חזק שהוא לפעמים מוחק את האישיות שלנו

ב. איך לפתור קונפליקטים (עימותים) מבלי לפגוע באף אחד
אם אתה בא במגע עם אנשים שונים, במוקדם או במאוחר תצטרך להתנסות בקונפליקטים (עימות, סכסוך, מאבק, סתירה). עימות איננו רע ביסודו. זהו היבט שונה בין 2 או יותר אנשים על נושא אחד או יותר. אדם אשר מסכים עם דבריך תמיד, איננו עושה זאת בהכרח מתוך הסכמה, אלא משמיע הסכמתו לדבריך ללא התחייבות מצדו.
לרוב, עימות הוא אי הסכמה בין שניים או יותר אנשים. זה יכול להיות כתוצאה של אינטרס שונה או רעיון משמעותי של אחד הצדדים - שאינו מתיישב עם רעיונותיהם של האחרים. נבחן 3 סוגים עיקריים של עימות :

עימות בין-אישי אחד על אחד
עימות בדיונים
עימות תוך כדי משא ומתן

יש משותף לכל סוגי העימותים, אך כל אחד מושך לכיוון שונה.

עימות בין-אישי
עימות בין-אישי דן ביחסים בין-אישיים כגון בין מנהל ועובד. כאשר אחד הצדדים מתחיל "להתחמם", מעלה את הטונים ואת הטמפרטורה של הדיון, נהיה אגרסיבי או אפילו גס רוח.
באיזה אמצעים או צעדים לנקוט ?

עימות בדיונים
עימותים בדיונים יכולים להיות מאוד מעיקים. אך לפעמים הם גם יכולים להיות יעילים. זכור, עימות הוא אי-הסכמה. אם האדם שמולך אינו מסכים אתך לאחר ששאלת שאלה תקנית, רצוי להעביר את השאלה לדיון פתוח בין שאר המשתתפים. תוך הקשבה לדבריהם, אתה תרוויח את הדבר החשוב ביותר, שימת לב לדבר אשר "איננו" עובד בארגון שלך.אך אם האדם שאינו מסכים איתך מוביל את הדיון לשיבוש תהליכי העבודה. באיזה צעדים טקטיים כדאי לנקוט ?


עימות במשא ומתן
כאשר אתה מנהל משא ומתן עם לקוח, ספק, או עובד, חשוב לזכור שכל צד מחפש את מצב הצלחה (בלועזית ווין-ווין) אף אחד לא רוצה לצאת ממשא ומתן בתחושת ויתור על משהו ללא תמורה. למעשה רוב העימותים צומחים מאחר וצד אחד מרגיש שהצד השני גובר עליו. כדי למנוע סוג זה של עימות, ישנם עקרונות שאפשר לאמץ על מנת להגדיל את סיכויי ההצלחה במו"מ.

כמה כללים לסירוב דיפלומטי :
מבלי להתייחס לסוג העימות שהנך מטפל בו כרגע, ישנם מספר כללים שכדאי לאמץ כאשר אתה מנסה להביא הרמוניה במצב הפכפך

נסה להבין את השקפתו או דעתו של השני ותנסח את עצמך : "אני מרגיש, אני חושב, אני רוצה" וכו'. זה אומר – "אני מקשיב להשקפה שלך או לדעתך ולוקח את זאת בחשבון לפני שאני מציג את השקפתי או דעתי

תן לאדם מולך לחוש שאתה מעריך אותו כבן-אדם גם אם הוא/היא חושבים שונה ממך. "אני מבין (מעריך, מכבד, רואה שאתה חש כך, וכו')". זה אומר – " אני שומע אותך ומכבד את דעתך

תעמוד על השקפתך או דעתך. "אני חש, חושב, רוצה וכו'". זה אומר – "אני לא מסכים, אך אני מעריך אותך. אז בוא נחליף דעות בצורה נוחה יותר, ולא בתחושת עליונות של אחד על האחר

להפוך ל"מומחה" לעימותים דורש ניסיון רב. רק נזכור שיש להגיע להבנה כך ששני הצדדים יכולים לחיות עם התוצאה. במילים אחרות, יש למצוא דרך ששני הצדדים יוכלו לצעוד זה לצד זה בתחושת הצלחה

ולסיום פרק זה, להלן 10 חוקים כפי שהוגדרו על ידי המכון לחינוך לשלום :

The Institute for Peace Education Tübingen e.V. has defined – 10 Rules for Constructive Conflict Proceedings:

1. Renouncing Violence
If a conflict threatens to escalate or has already escalated, renouncing violence or the threat of it against the opponent is the most important rule.

2. Change of Views
One-sided accusations of guilt disrupt conflicts enormously. New viewpoints must be elaborated if the conflict is to be recognized as a joint problem.

3. Readiness to Discuss
Without contact between the parties to the conflict, one method of defusing the explosive potential of the conflict is missing. Discussions make it possible to come up with an initial definition for the object of the conflict. This also provides the opportunity to reduce the danger of misunderstanding.

4. Skills in Dialogue
Dialogue allow the opponents to recognize each other as partners in conflict. The readiness to find a common solution then grows.

5. Mediation
The situation is in no way hopeless if dialogue fails to come to stand. It frequently
helps to ask a 'third-party' to mediate in such cases.

6. Trust
Dealing with conflicts requires trust. One-sided activity ceases for this reason, and your own approach is clarified.

7. The Rules of Fair Play
Common rules need to agree for dealing with the conflict. They clarify all aspects of common behaviour. Confidentiality is required. Confidence grows when the partners to the conflict behave fairly.

8. Empathy
Dialogue and mediation assists in understanding the viewpoints, compulsions and interests of the partners in conflict and help you to take these into consideration in your own approach. Conversely, readiness to accept responsibility for your own part in the conflict grows.

9. Common Aspects
Common aspects and not differences become increasingly recognized by the partners to the conflict. Approaches can be made concerning respective convictions and values.

10. Balancing Out Interests and Reconciliation
A new relationship develops between the conflicting parties. In ideal cases, a solution is found which partially satisfies the interests of both sides at least. Reconciliation is possible.